משימות תחיית השפה העברית חקלאות יהודית היציאה מן החומות מוסדות יהודיים הישוב היהודי מצבה הגאופוליטי של מדינת ישראל ארץ ישראל בתפיסת היהדות ארץ ישראל על פי סיפור המרגלים אברהם אבינו הציוני הראשון משה רבנו - שלח את עמי כיבוש הארץ על ידי יהושוע ירושלים בירת ישראל לנצח הרב אלקלעי הרב קלישר הרב הס חובבי ציון הרב מוהליבר הרב ברלין העליות לארץ ישראל המושבות הראשונות מדיניות רכישת הקרקעות בארץ ישראל הישוב היהודי מלחמות ישראל בעת החדשה העיר שלנו - אופקים חוזה המדינה - הרצל המוסדות הציוניים בלפור והצהרת בלפור הספר הלבן דוד בן גוריון

 

הציונות הדתית הנה תנועה לאומית יהודית שקמה בסוף   המאה ה - 19  לשם החזרת עם ישראל למולדתו ההיסטורית בארץ ישראל והיונקת את השראתה מחזון שיבת ציון.

רעיון שיבת היהודים למולדתם  נולד זמן רב לפי המשבר הגדול שעוררה האנטישמיות ושהיוותה מניע מרכזי להולדת התנועה הציונית.

השם "ציונות" נגזר מהמלה "ציון" הנזכרת במקרא 152 פעם. ציון, שם נרדף לירושלים וסמל לכיסופי עם ישראל לעצמאות. שאיפה זו משתקפת ביצירה היהודית לדורותיה החל בקינה "על נהרות בבל, שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את הציון", בתפילה החוזרת "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" ובשירו הנודע של רבי יהודה הלוי "ציון, הלא תשאלי לשלום אסיריך".

יסודה הראשון של האידאולוגיה הציונית הוא שלילת הגלות והיסוד השני הוא בתפיסת מרכזיותה של ארץ ישראל בהכרה ההיסטורית היהודית, כדברי בן-ציון דינור: "אפילו כשארץ ישראל לא הייתה למעשה ברשותו של ישראל, לא היה ישראל עם מחוסר מולדת, אלא עם שאחרים גזלו ממנו את ארצו", וכדברי הרמב"ן, שהסביר את שממון הארץ בכך "כי מאז יצאנו ממנה לא קיבלה אומה ולשון וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם".

התנועות הציוניות הראשונות היו "ביל"ו" ו"חיבת ציון" שארגנו עלייה לארץ ישראל לפני יותר ממאה שנה. הם הביאו עמם תנופת התיישבות וייסדו את המושבות החקלאיות הראשונות בארץ. תנועת אלו האמינו שאין ל"בעיה היהודית" פתרון אלא במישור הלאומי, בהקמת יישות מדינית בארץ-ישראל.

מאחר שההסתדרות הציונית הושתתה על יסודות מדיניים חילוניים, החלו הציונים הדתיים להיאבק על מתן צביון יהודי למפעל הציוני - בתחילה הם דרשו כי התנועה הציונית תעסוק בפעילות מדינית בלבד ולא תעסוק כלל בפעילות חינוכית. לאחר שהצעתם לא נתקבלה, הקים רבי יעקב ריינס, בשנת 1902 את תנועת "המזרחי" שממנה צמחה בהמשך תנועת "תורה ועבודה". תנועה זו עסקה בהתיישבות דתית בארץ ישראל וחרטה על דגלה את השילוב בין דת ישראל להגשמה חלוצית.

האהדה לרעיון שיבת ציון, לבשה אופי דתי ובאה אז לידי ביטוי ספרותי בהגותם של יחידים שהעלו תכניות להקמת מדינה יהודית.

השילוב בין דת ישראל ללאומיות היה ביסוד המצע האידאולוגי של מבשרי הציונות מבית מדרשם של הרבנים: אלקלעי, קלישר, גוטמכר, מוהיליבר.  בארץ ישראל  האציל מרוחו על הציונות הדתית רבי אברהם יצחק הכהן קוק, שבעיניו נתפס המפעל הציוני כ"אתחלתא דגאולה", ואפילו את החילונים ראה בבחינת מכשיר ביד ההשגחה העליונה.

שורשי הציונות הדתית נעוצים בדברי ימי האומה מראשית יצירתה ושאיפתה להחזיר לעם לא רק את חירותו המדינית בארצו ואת לשונו, אלא גם את תורתו. יהדות של מצוות מעשיות היא תנאי עיקרי לקיום האומה בארצה בחתירתה לקראת האידיאל של "ממלכת כוהנים וגוי קדוש"

כמה מגאוני הדור שחיו ופעלו בעת התארגנותם של אגדות חובבי ציון, נתנו את ידם  ללא היסוס לתנועת חיבת ציון, ולמען יישוב ארץ ישראל, הם האצילו מרוחם על התנועה ועשו לה נפשות.