א. סימנים הממלאים שטח

ב. סימנים קווים

ג. סימנים נקודתיים

מקרא הצבעים במפה הפיזית  מוסכם בכל העולם וזהה בכל המפות הפיסיות. 

צבעי המפה מתחלפים מירוק בהיר לכהה, מצהוב בהיר עד לכהה ומחום בהיר לכהה.

צבעי המפה הם  מייצגי גבהים.

פני המים של האוקיינוסים והימים נמצאים בגובה שווה בכל העולם. לכן נקבע שגובה פני הים יהיה נקודת ההתחלה למדידת הגובה של כל מקום בעולם - הרים, עמקים וכו..

נקודת התחלה זאת נקראת "גובה פני הים", והיא מסומנת כנקות ה- 0 (אפס)

מקומות הנמצאים מעל פני הים מציינים בסימן פלוס (+)  או במילים "מעל פני הים", ומקומות הנמצאים מתחת לפני הים מציינים בסימן מינוס (-)  או במילים "מתחת לפני הים".

החום משמש לסימון איזורים הרריים, וככל שהחום כהה יותר, כן המקום גבוה יותר.

הצהוב משמש לסימון נקודות בגובה בינוני. ככל שהצהוב כהה יותר המקום גבוה יותר.

הירוק משמש לסימון מקומות נמוכים. ככל שהירוק כהה יותר המקום נמוך יותר.

בחיי היומיום אנחנו משתמשים הרבה במילה שמתארת כיוון: ימין, שמאל, למעלה, למטה, מלפנים ומאחור.

גם למפה כיוונים, העוזרים לנו להתמצא בשטח: הכיוונים הם - צפון, דרום, מזרח, מערב. כיווני ביניים הם - צפון מזרח, צפון מערב, דרום מזרח, דרום מערב.

כמעט בכל המפות שמכינים כיום מוסכם, שהחלק העליון של המפה מסמן את הכיוון צפון, החלק התחתון של המפה את הכיוון דרום, החלק הימני מסמן את הכיוון מזרח והשמאלי את כיוון מערב.

כיווני המפה  נקראים "רוחות השמיים". או שושנת הרוחות.