מתוך איגרת תקכ"ב, לפי: שמיטה, מקורות-הגות-מחקר

וביותר גדלה תמיהתי, על מה שתמה עלי מדוע לא פרסמתי שאני מתחרט על שעקרתי שמיטה מארצנו הקדושה. איך מייחס לי דבר שלא עלה על דעתי, איזה עקירה עשיתי, וכי בשביל שראיתי בבקיאות מצב היישוב שהוראה זו שיצאה מכמה תלמידי חכמים חשובים שבכל אופן בעלי הוראה הם - אפילו אם נפקפק בגאונותם, כשיטת כבוד תורתו - ואני בעוניי איני מבין כלל על גאונות - היא הוראה מוכרחת גם בשביעית שעברה, ולא להתיר הוצרכתי, אלא להיפך: לראות שעכ"פ תיעשה מכירה, כדי שלא יהיה המכשול יותר גדול בלא שום צד היתר. אומר כבוד תורתו עלי שעקרתי שמיטה מאה"ק?! שרא לי מרי.

ובייחוד תמיהני על עצתו לצאת לחוץ לארץ לקבל רבנות, שממש אם יתנו לי מלא חללא דעלמא בשביל רגע אחד של נשימת אוירה הקדושה של ארץ ישראל, ולעומת זה אם כל כסף וזהב שבעולם יתנו לי בשביל נשימה אחת של אוויר הטמא של ארץ העמים, בוז אבוז להם! זולת אם יזדמן איזה צורך גדול בשביל קדושה כללית, שאז הבטיחונו קדושי עליון שכשיוצאים לחוץ לארץ על מנת לחזור באופן המצווה על פי התורה הולך אוויר ארץ ישראל עם הדבק באהבת ידידות קדושתה, ובדרך רוחני גם המקום שעומד עליו יש בו קצת בחינת קדושת ארץ ישראל. אבל לעזוב את מקום בית חיינו, ולצאת לחוץ לארץ, שדומה כעובד ע"ז, תמה אקרא על עצה כזאת שתצא מפי גברא רבה דכותיה נ"י.

ואת ה"שבת הארץ" לא פיזרתי כלל. בתחילה חשבתי להדפיס רק את ההלכות שסידרתים לעצמי כדי להורות הוראה לשומרי שביעית הבאים לשאול על פרטי דברים, ואחר-כך כאשר ראיתי שהרשעים חפצים שלא יימצא שום מתיר בדרך הפקעה שבעולם, כדי שיוכלו לצאת בפומבי ולהגיד בריש גלי שצריך היישוב לפרוק לגמרי את עול המצוות חס וחלילה, שהרי בין כך וכך הכל אסור, ואז הייתה הפירצה נוראה לא רק בעניין שביעית, אלא בכל ענייני מצוות התלויות בארץ. ובכל ענייני היהדות, שכך הוא הדרך כשאדם חושב עצמו לרשע הוא מתפרץ יותר ויותר, כמו שכתבו הספרים בפירוש "אל תהי רשע בפני עצמך", ובטעם התשובה, על פסוק כי עמך הסליחה למען תוורא - הייתי מוכרח לכתוב בזהירות גדולה דברים של מליצת זכות על הסומכים על ההיתר, שכבר יצא ונתפרסם, מבלעדי, ע"י הגאון ר' יצחק אלחנן מקובנא והרב הספרדי אלישר ז"ל, ועוד כמה מפורסמים. ובאם אף על פי שטעם יחידי אין על היתר זה בבירור, אבל מכל הסניפים יחד יוצא עניין ברור שאין כוח על כל פנים למחות בחזקת יד, במקום הפסד של מיליונים, ויסוד היישוב על פי הטבע והמצב.

והנה מה שכתב בהקדמת ספרו לא ראיתי כי לא התכבדתי ממנו בו, ובהזדמנות לא נזדמן לי. אבל את כבוד תורתו סובל מתרעומות של חכמים כאלה על שלימד זכות עלי, הנני מרוצה לסבול תרעומות על שאני מלמד זכות על מאות ואלפים מישראל, שנהגו בהיתר ע"פ הוראה זו בשמיטות שעברו עד כה.

ומה שכתב, שכתבתי בהסכמה לספר נחמת קא"י להתיר בקביעות, ח"ו לא תהא כזאת בישראל! ותמיד בכל יום הנני מצפה לתשועת ה' על עמו, שירחיב את גבולם, באופן שיוכלו לקיים את קדושת השביעית כמאמרה כדורות הראשונים, בלא שום הפקעה והערמה כלל. ואם נבוא לחוש על כל מי שרוצה ליתן כוונה זרה בדברינו, כדי להתלונן, אין לדבר קץ. ומי בכל גדולי ישראל שנמלטו מתלונות ודיבות עם.

ועל דבר היתר ההוצאה [של פירות שביעית לחוץ לארץ], ישר כוחו דמר הדר"ג, שמחפש תקנה למסחר ישוב ארץ הקדש שחיי נפשות רבות תלויים בו. אנכי צירפתי עם ההיתר שיהיה בדרך הבלעה; עם שכר הפעולה, והמכשירין והכלים, ומפורש יהיה חתום באיגרות-המסחר שאין מקבלים על גוף הפירות והיין שום מחיר. ונימוקיו של כבוד תורתו איני יודע כעת.

אבל אם לא ימצא איזה היתר על הזמירה הנהוגה, שבאמת אינה זמירה כלל, כי אם קיצוץ קנים, אז יחרבו הכרמים כולם, לפי טבע של המרכבים דהאידנא. ואם כוונת כ"ג היא על הזמירה הערבית שקוצצים קצוות הענפים, וזהו רק להוסיף פירות והיא בוודאי אסורה מן התורה, אבל רובם אין נוהגים בה. והזמירה הנהוגה מחדש, שלא הייתה נוהגת כלל בימי חז"ל וקל וחומר בשעת מתן תורה, אינה ודאי ממלאכות של תורה. ואולי גם איסור דרבנן אין בה כשיתכווין לעצים, ואכ"מ. ואם נוכל להשתוות בעניין זה, מה טוב ומה נעים לעשות טוב עם ישראל, להרחיב את מסחר היין, ורבים יודוהו, ומה' תהיי משכורתו שלמה.

ומה שכתב כתר"ג על דבר יראת העונש בזה ר"ל, כבר אמרתי למר, שמי שצריך לעשות דבר הנוגע לכלל ישראל, מחוייב הוא שלא להשגיח כלל על ענייניו הפרטיים, לא מענייני עולם הזה, וגם לא מענייני עולם הבא, כי אם לעשות מעשיו לשם שמים, איך שמתברר לו על פי התורה ויראת ה' האמיתית. ונאמר בתנא דבי אליהו שלירא שמים בכל כוחו אומרים לו לפעמים אל תירא, וה' לא ימנע טוב מהולכים בתמים.

ומה שכתב כ"ג, שאגלה את דעתי שהוריתי רק הוראת שעה, באמת גם הוראת שעה לא הוריתי, רק סידרתי את העניין הנהוג שלא יהיה הפקר גמור, וכתבתי מפורש שהדבר תלוי בכוח ב"ד יפה בכל שמיטה.

ויהי רצון שיבוא משיח צדקנו ב"ב, ונזכה לשמוח לפני השי"ת בחיבת ידידות קיום כל מצוותיו, ובפרט מצורת קדושת הארץ, בכל לב ובכל נפש, בחסד ה' על יראיו .

(יפו, י"ט אדר ב' תרע"ג)