מצות גמילות חסדים חשיבותה
חשיבותה ומעלתה:
א."שמעון הצדיק היה
משירי כנסת הגדולה, הוא היה אומר שלושה דברים
העולם עומד: על
התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים".
ב. "אלו דברים שאדם
אוכל פרותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם
הבא... וגמילות
חסדים...".
ג. "ג מתנות נתן
הקדוש- ברוך- הוא לישראל- רחמים, בישנים, גומלי
חסדים".
ד. "צדקה וגמילות-
חסדים שקולים כנגד כל מצוות שבתורה".
ה."גמילות- חסדים
היא גדולה שבמצוות".
ו. אין לך מידה
גדולה ממידה החסד!".
ז."בוא וראה כוחן של
גומלי חסדים, שאין חוסין לא בצל שחר, ולא בצל כנפי
ארץ, ולא בצל כנפי
שמש, ולא בצל כנפי חיות, ולא בצל כנפי כרובים,ולא
בצל כנפי נשרים, אלא
בצל מי שאמר והיה העולם, שנאמר "מה יקר חסדך
אלוקים ובני אדם בצל
כנפיך יחסיון".
ח. "תנו רבנן בשלושה
דברים גדולה גמילות-חסדים יותר מן הצדקה:
(א) צדקה- בממונו,
גמילות חסדים-בין בגופו בין בממונו.
(ב) צדקה- לעניים, גמילות חסדים- בין לעניים ובין
לעשירים.
(ג) צדקה –לחיים, גמילות חסדים- בין לחיים ובין
למתים.
ט. "אמר רבי אלעזר: גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה
שנאמר
"זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד"
צדקה- "זריעה", חסד –"קציר" ומה עדיף, זריעה או
קצירה?
ודאי שקצירה משום שאם אדם זורע,ספק אוכל ספק אינו אוכל (שמא לא
תצמח
התבואה) אדם קוצר –ודאי אוכל."
י."פעם אחת היה רבן יוחנן בן- זכאי יוצא מירושלים והיה רבי יהושע
הולך
אחריו, וראה בית- מקדש חרב. אמר רבי יהושע: אוי לנו על זה
שהוא חרב, מקום שמכפרים בו עוונותיהם של
ישראל!
"אמר לו :בני אל ירע לך, יש לנו כפרה שהיא
כמותה, ואיזו –זו
גמילות – חסדים שנאמר "כי חסד חפצתי ולא זבח",
ואומר:
"עולם חסד
יבנה".
יא. "אמרו עליו על רבי
טרפון, שהיה עשיר גדול ולא היה נותן
מתנות לאבנים. פעם אחת מצאו
רבי, עקיבא. אמר לו: רבי,
רצונך שאקח לך עיר אחת, או
שתים?
אמר לו. הן! מיד עמד רבי
טרפון ונתן לו ארבעה אלפים דינרי זהב
נטלן רבי עקיבא, וחלקן
לעניים.
לימים מצאו רבי טרפון. אמר
לו: היכן היערות שלקחת לי?(שקנית עבורי?)
תפסו בידו והביאו לבית
המדרש,והביא ספר תהילים והניחו בפניהם והיו קוראין עד שהגיעו לפסוק זה: "פזר נתן
לאביונים צדקתו עומדת לעד."
אמר לו העיר שקניתי
לך!
עמד רבי טרפון ונשקו ואמר
לו: רבי אלופי רבי בחוכמה, ואלופי בדרך ארץ, והוסיף לו ממון
לבזבז.
יב. משום גודל מעלתה של
גמילות חסדים עשו תקנות שכל ישראל
יוכלו לקיימה וכך אמרו: ראה
שלמה שמידת גמילות חסדים גדולה לפני המקום, כשבנה בית המקדש בנה שני
שערים:
1)אחד לחתנים 2) ואחד לאבלים
למנודים,
כדי שיצאו כל ישראל ידי
חובתם בגמילות חסדים (ע"י שישמחו את החתנים וינחמו את
האבלים).
משחרב בית המקדש התקינו
שיהיו חתנים ואבלים הולכים לבתי כנסיות ולבתי מדרשיות, כדי שיצאו ישראל ידי חובתם
בגמילות חסדים.
ועליהם הוא אומר- ברוך אתה
ה' גומל שכר טוב לגומלי חסדים".
יג. ברכה מיוחדת תקנו כלפי
גומלי חסדים בניחום אבלים, וזה נוסח הברכה: