בית ספר יסודי אזורי קהילתי מרחבים - חזור למרחבים  חזור לתפריט ראשי לטיול חזור לאתר ירושלים

טיול שנתי לירושלים:

גבעת התחמושת

הבונקרים בגבעת התחמושת

גבעת התחמושת היה מוצב ירדני בעיר העתיקה, שהיה אחד ממקומות הלחימה הקשים ביותר בקרבות מלחמת ששת הימים.

גבעת התחמושת הייתה חלק ממתחם שכלל גם את בית הספר לשוטרים ובין שני חלקיו חיברה תעלת לימה.

המוצב היה בנוי מעשרות בונקרים שנבנו לאורך שלוש תעלות עיקריות, והוא שלט על הדרך לעיר העתיקה.

 

הלחימה על גבעת התחמושת החלה ב - 6 ביוני 1967 בשעה 2:30 אחר הצהריים. באותה עת, על המוצב הגנה פלוגת חי"ר (חיל רגלים) ירדנית שמנתה 150 לוחמים.

משימת כיבושה של גבעת התחמושת הוטלה על הצנחנים. הצנחנים לחמו בגבעת התחמושת בגבורה, דבקות במשימה, יוזמה ותושיה. נגד החיילים הירדנים שאף הם נלחמו בעקשנות ובחירוף נפש.

בשעה 7 בבוקר הסתיים הקרב בכיבוש המוצב. בקרב על מתחם גבעת התחמושת נפלו 37 לוחמים, מתוכם 21 בגבעת התחמושת.

שירו של יורם טהרלב מתאר היטב את מהלך הקרב על גבעת התחמושת:

א

היה אז באותו היום השני למלחמה בירושלים.

האופק החוויר במזרח, היינו בעיצומו של הקרב על גבעת התחמושת.

לחמנו שם מזה שלוש שעות.

התנהל קרב עקשני, קטלני, הירדנים נלחמו בעקשנות.

זה היה יעד מבוצר בצורה בלתי רגילה.

בשלב מסויים של הלחימה נשארו לידי ארבעה חיילים בלבד.

עלינו משם ברוח של שתי פלוגות.

לא ידעתי היכן האחרים, כיוון שהקשר עם דודיק המ"פ ניתק עוד בתחילת הקרב.

באותו רגע חשבתי שכולם נהרגו.

בשתיים, שתיים ושלושים נכנסו דרך הטרשים

לשדה האש והמוקשים של גבעת התחמושת.

מול בונקרים מבוצרים ומרגמות מאה עשרים

מאה וכמה בחורים על גבעת התחמושת.

עמוד השחר עוד לא קם, חצי פלוגה שכבה בדם,

אך אנו כבר היינו שם, בגבעת התחמושת.

בין הגדרות והמוקשים, השארנו רק את החובשים

והצנו אבודי חושים אל גבעת התחמושת.

ב

באותו רגע נזרק רימון מבחוץ. בנס לא נפגענו.

חששתי שהירדנים יזרקו רימונים נוספים.

מישהו היה צריך לעלות למעלה ולהשגיח.

לא היה לי זמן לשאול מי מתנדב, שלחתי את איתן.

איתן לא היסס לרגע, עלה למעלה והתחיל להפעיל את המקלעון.

לפעמים היה עובר אותו והייתי צריך לצעוק לו שיישאר בקו שלי.

ככה עברנו איזה שלושים מטר.

איתן היה מחפה מלמעלה ואנחנו טיהרנו את הבונקרים מבפנים,

עד שנפגע בראשו ונפל פנימה.

ירדנו אל התעלות, אל הכוכים והמסילות,

ואל המוות במחילות של גבעת התחמושת.

ואיש,  "אי אנה?" לא שאל, מי שהלך ראשון נפל.

צריך היה הרבה מזל על גבעת התחמושת.

מי שנפל נסחב אחור, שלא יפריע לעבור

עד שנפל הבא בתור על גבעת התחמושת.

אולי היינו אריות, אך מי שעוד רצה לחיות,

אסור היה לו להיות על גבעת התחמושת.

ג

החלטנו לנסות לפוצץ את הבונקר שלהם בבזוקה.

הבזוקה עשתה כמה שריטות לבטון.

החלטנו לנסות בחומר נפץ. חיכיתי מעליהם עד שחזר הבחור עם חומר הנפץ.

הוא היה זורק לי חבילות, חבילות,

ואני הייתי מניח את החבילות אחת, אחת בפתח הבונקר שלהם.

להם הייתה שיטה: קודם זרקו רימון, אחר כך ירו צרור, אחר כך נחו.

אז בין צרור לרימון, הייתי ניגש לפתח הבונקר שלהם ושם שם את חומר הנפץ.

הפעלתי את חומר הנפץ והתרחקתי כמה שיכולתי.

היו לי ארבעה מטרים לתמרן, כי גם מאחורי היו ליגיונרים.

אני לא יודע למה קיבלתי צל"ש, בסך הכל רציתי להגיע הביתה בשלום.

בשבע, שבע ועשרים אל בית הספר לשוטרים

אספו את כל הנשארים מגבעת התחמושת.

עשן עלה מן הגבעה, השמש במזרח גבהה,

חזרנו אל העיר שבעה מגבעת התחמושת.

חזרנו אל העיר שבעה, עשן עלה מן הגבעה

השמש במזרח גבהה על גבעת התחמושת.

על בונקרים מבוצרים ועל אחינו הגברים

שנשארו שם בני עשרים על גבעת התחמושת.

בשנת 1968 פנו קרובי הנופלים בבקשה להקים אתר הנצחה במקום. בשנת 1975 נחנך בגבעת התחמושת אתר ההנצחה שבו נשמר חלק מהמוצב שהיה במקום וגם הוקם מוזיאון להנצחת הלוחמים. על קיר המוזיאון חקוקים שמות 182 הנופלים במערכה לשחרור ירושלים במלחמת ששת הימים. וניטעו 182 עצי זית. בשנת 1987 הוכרזה גבעת התחמושת כאתה הנצחה ממלכתי, ומדי שנה מתקיים בו טקס יום ירושלים.