|
על ירושלים על ירושלים נאמר: וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגוֹיִם; וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו; כִּי מִצִּיוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָיִם. (ישעיה ב')
על ימיה הראשונים של העיר כמעט שלא נודע דבר. גם על פרשת כיבושה בידי דוד המלך ידועים לנו פרטים מעטים, אך הכיבוש היה שלב חשוב בעיצוב הממלכה הישראלית. מקומה הגיאוגרפי של העיר ואי השתייכותה לתחום השבטים, הפכו אותה למטרופולין - לעיר הבירה. בימי שלמה הלך והתחזק מעמדה של העיר - היא הפכה לעיר משגשגת, הבניה בה קבלה תנופה והיא התפשטה והתרחבה. בנית בית המקדש בתוכה הפכוה לעיר קודש, למרכז דתי ולאומי, למרכז העם היהודי. לאחר התפלגות הממלכה, בימי רחבעים וירובעם, ידעה ירושלים עליות ומורדות, תהפוכות, כיבושים וחורבן. המערכה על ירושלים תש"ח - 1948 ירושלים העברית, ידעה סבל וקורבנות יותר משאר ישובי ישראל. בפרוץ הקרבות של תש"ח, ירושלים לא הייתה מוכנה ולא הייתה מאורגנת להגנתה. מיום ליום החריפו ההתקפות עליה וכן גם על דרכי הגישה אליה. עם פרוץ המלחמה מנתה ירושלים כ160- אלף תושבים שמתוכם 100 אלף יהודים. בן חומות העיר העתיקה ישבו כ30- אלף נפש, מתוכם 1700 יהודים, רובם זקנים ותלמידי ישיבה - כולם היו מרוכזים ברובע היהודי. עם מספר קטן של לוחמים ניסו היהודים להגן נואשות על הרובע, אך בערב שבת י"ט באייר תש"ח (28 במאי 1948) נמסר הרובע היהודי לידי כוחות הליגיון הירדני והפורעים הערבים בזזו, שרפו והחריבו עד היסוד את בתי הכנסת העתיקים ואת כל מה שנותר ברובע היהודי. מאותו יום לא ניתנה גישה לשום יהודי אל העיר העתיקה ואל הכותל המערבי, שריד בית מקדשנו, והעיר ירושלים נחלקה לשניים - ירושלים העתיקה בידי הירדנים וירושלים החדשה בידינו. מצב זה נמשך על לחודש יוני 1967. מלחמת ששת הימים - יוני 1967 ב5- ביוני 1967 פרצה מלחמת ששת הימים. הירדנים החלו משעות הבוקר בהרעשה ארטילרית על ירושלים ובהפגזה שנמשכה עד שנות הלילה. ב6- ביוני החלו הצנחנים בפיקודו של מוטה גור לכתר את ירשלים - הם קבלו הוראה לכבוש את העיר העתיקה ממשה דיין, הרמטכ"ל דאז.-הקרבות היו קשים ומרים. ב7- ביוני, בשעה 10 בבוקר פרצו הצנחנים דרך שער האריות ובלחימה עזה מבית לבית, מסימטא לסימטא, הגיעו הצנחנים אל הכותל ואל הר הבית ובקשר נשמע קולו הנרגש של מוטה גור קורא: "הר הבית בידינו, אני חוזר.... הר הבית בידינו"
לוחמים עמדו מול הכותל, אשר רובם לא ראוהו מימיהם, ופניהם המאובקות שטופות דמע, הם גם בכו על חבריהם שלא זכו כמוהם לראות בשחרור הכותל. באותו יום בכו כולם, בחזית ובעורף.
הרב גורן הגיע אל הכותל, תקע בשופר וכולם נשאו תפילת הודיה ולחשו את השבועה העתיקה, השבועה שנשבעו היהודים בצאתם לגלות בבל: "אִם אֶשְׁכָּךְ יְרוּשָׁלָיִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי; תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרִכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלָיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי " לאחר עשרים שנות כבוש שוחררה ירושלים והפכה לעיר שחוברה לא יחדיו. בכול שנה אנו מציינים את יום ירושלים בירת ישראל הנצחית.
|
|
