ירושלים מוקפת הרים. מהרי ירושלים:

הר הצופים - ההר צופה על העיר העתיקה בדרום מערב ומכאן שמו. עליו נבנתה האוניברסיטה העברית - בשנת 1919 הונחה אבן הפינה וב- 1 באפריל 1925 נערך טקס פתיחתה. וכן בית החולים הדסה שנפתח בשנת 1939, ופעל עד למלחמת העצמאות. גובהו של ההר 830 מטרים מעל פני הים.

הר ציון - שוכן בדרום מערב העיר העתיקה.  גובהו 765 מטרים מעל פני הים. בהר זה קבורים, על פי המסורת, המלכים לבית דוד.

הר הרצל - הר זה נקרא על שמו של חוזה המדינה , הרצל , שם הוא קבור, וכן גדולי המדינה. מיקומו של ההר במערב ירושלים וגובהו 834 מטרים מעל פני הים.

הר הזיתים - מזרחית לירושלים. שמו בא לו ממטע הזיתים שהיה נטוע עליו. הר הזיתים שייך לרכס ההררי המקיף את ירושלים ממזרח. גובהו 826 מטרים מעל פני הים.  ההר שמש בית קברות יהודי עתיק. 

הר הבית -  הר המוריה, כשמו על פי המסורת. עליו נבנה בית המקדש. גובהו 774 מטרים מעל פני הים.

עד לכיבושה של ירושלים בידי דוד המלך, נקראה העיר יבוס. היבוסים היו שבט כנעני שהתגורר באיזור ההר הדרומי ועל שמם נקראה העיר "יבוס".

ירושלים נכבשה על ידי דוד בערך בשנת 1004 לפני הספירה. דוד המלך עשה את ירושלים למרכז מדיני דתי והעביר אליה את ארון הברית.

כיבושה של ירושלים מידי היבוסי הוא בעל המשמעות הדתית, הלאומית והתרבותית החשובה ביותר במסגרת התנחלות היהודים בארץ ישראל, ויש לו חלק בעצוב התפתחותו של העם היהודי בארץ ישראל.

את בית המקדש הראשון בנה שלמה המלך. אך היוזמה לבנייתו הייתה של אביו, דוד המלך. בית המקדש היה מרכז הפולחן הדתי של עם ישראל. הוא שימש כמרכז להקרבת קורבנות, להבאת ביכורים ומוקד פעילותם של הכוהנים והלויים.

בניית כל מערכת הבנינים והכלים של בית המקדש ארכה כ- 16 שנים .בניית הבית עצמו נמשכה כ- 7 שנים.

בית המקדש עמד על תילו כ- 400 שנה -  מהמאה ה - 10 לפני הספירה ועד שנת 586 לפני הספירה. הוא נהרס ונשרף בידי נבוכדנאצר מלך בבל.

כל שנות קיומו היה בית המקדש המקום הקדוש ביותר ליהודים.

 על הר המוריה עקד אברהם את יצחק בנו בהביעו אמונה מוחלטת, ללא עוררין בה'. על פי חז"ל בהר המוריה נמצאת גם "אבן השתייה" , היא אבן התשתית, היסוד שממנה הושתת, נוסד העולם.

ביום תשעה באב חרבו שני בתי המקדש. בית המקדש הראשון בשעת 586 לפני הספירה, בידי נבוכדנאצר השני מלך בבל, ובית המקדש השני בשנת 70 לספירה בידי המצביא הרומאי טיטוס. ועל כן נקבע יום זה ליום צום ואבל לאומי על  חורבן בית המקדש.

לפי המסורת בתשעה באב קרו אסונות רבים לעם ישראל (גירוש היהודים מספרד, למשל) מאז חורבן הבית השני ועד קום מדינת ישראל.

סמל ירושלים מורכב משלושה חלקים: עלי זית - המסמלים שלום וגם את עצי הזית הנפוצים בעיר.

חומות - חומות העיר העתיקה.

אריה - המוצג בתנ"ך כסמלו של שבט יהודה, שבטו של המלך דוד שבירתו הייתה ירושלים.

האריה היה סמלו של שבט יהודה. מאוחר יותר הפך האריה, לסמלה של ממלכת יהודה. ירושלים הייתה בירת ממלכת יהודה, בירת המלך דוד שהיה בן  לשבט יהודה. ועל כן הוחלט שהאריה יופיע על סמל העיר גם היום.

האריה, סמלו של שבט יהודה,  מסמל את הקשר החזק של עם ישראל וירושלים של היום למלכות דוד ולבירתו. במרוצת הדורות הופיע האריה כעיטור בתשמישי קדושה, בפרוכת ודלתות בית הכנסת.

מאז ומתמיד ישבו יהודים בירושלים העתיקה. היו גם יהודים מהגולה אשר נהגו לבוא לירושלים לקראת סוף ימיהם כדי שיוכלו להיקבר באדמתה.

בסוף המאה ה- 19 הגיע מספר היהודים בעיר העתיקה לכ - 19 אלף איש, והעיר העתיקה הייתה קטנה מהכילם. הצפיפות בעיר הגיעה למימדים בלתי נסבלים, דבר שהשפיע על תנאי המחייה, התברואה והכלכלה של העיר.

ואז החל תהליך המכונה "היציאה מן החומות" - בניית שכונות מגורים יהודיות, בירושלים, מחוץ לחומות העיר העתיקה. משכנות שאננים הייתה השכונה הראשונה שנבנתה מחוץ לחומות ירושלים העתיקה - 1860. לאחריה קמו רבות אחרות כמו: שכונת "מחנה ישראל", נחלת שבעה, מאה שערים, מחנה יהודה ועוד.

כיום, לאחר שיפוץ ושימור, משמשים בתי משכנות שאננים כמרכז למוזיקה ובית הארחה.

משה מונטיפיורי - 24 באוקטובר 1784 - 28 ביולי 1885 - נדבן ושתדלן יהודי מאנגליה אשר הקדיש את חייו לסיוע ליהודים.

שבע פעמים ביקר מונטיפיורי בארץ ישראל. בביקוריו פעל מונטיפיורי לשיפור המצב בירושלים - הקים בה מרפאה ובית מרקחת, הקים בה בית דפוס וייסד בתי מלאכה.

בשכונה הראשונה, "משכנות שאננים", אשר הוקמה מחוץ לחומות העיר העתיקה העמיד טחנת רוח וזאת כדי להוזיל את מחירי הקמח לעניים.

מונטיפיורי אף סייע להתיישבות החקלאית בגליל.

בה' באייר תש"ח - 1948 הוכרז על הקמת מדינת ישראל. עוד באותו יום, תקפו הערבים את ירושלים. מלחמת העצמאות החלה.

למרות התקפת הנגד הישראלית, נפלה העיר העתיקה לידי הערבים.

במשך 6 חודשים היה הרובע היהודי בעיר העתיקה תחת מצור ובסופו של דבר נכבש גם הוא בידי הלגיון הירדני.

במשך 19 שנה, לא הורשו יהודים להכנס לעיר העתיקה ואף לא אל הכותל המערבי. מצב זה היה קיים עד למלחמת "ששת הימים" - 1967, מלחמה בה חזרו ירושלים העתיקה והכותל המערבי לידינו.

בחומת העיר העתיקה 8 שערים שבעה מהם פתוחים ואחד, שער הרחמים, אטום.

שער הפרחים - נמצא בחומה צפונית של העיר העתיקה. הוא נפרץ בשנת  1538 - 1539

שער שכם -במרכז החומה הצפונית - נפרץ בשנת 1537

שער הפרחים - בחומה צפונית - לא ידוע מתי נפרץ.

שער יפו - במרכז החומה המערבית - 1530 - 1540

שער האשפות - בחומה הדרומית - 1538

שער ציון - בחומה הדרומית - 1540

שער הרחמים - במרכז החומה המזרחית - לא ידוע מתי נפרץ - השער הנו אטום כיום.

השער החדש - בחומה הצפון מערבית - 1887.

ביום השלישי למלחמת ששת הימים - 7 ביוני 1967, נפרץ שער האריות על יד פגז טנק של חטיבת הצנחנים, ויחידת רגלים עברה דרכו ופילסה דרך אל עבר הר הבית והכותל המערבי, שם הונף דגל ישראל.

מן הראוי ויאה היה שלוחמים אלה שלחמו בחירוף נפש ובעוז, יעברו דרך שער האריות.

שמו של השער ניתן לו על שני האריות המצויים משני פתחי השער.

מאז מלחמת העצמאות - 1948 - ובמשך 19 שנה הייתה ירושלים עיר מחולקת - חלקה המערבי בידי ישראל, וחלקה המזרחי, כולל העיר העתיקה, בידי הירדנים.

ביום כ"ח באייר, תשכ"ז - 1967, ביומה השלישי של מלחמת ששת הימים, נכבשה ירושלים המזרחית על ידי חיילי צה"ל, ובכך הביאו לאיחודה של העיר ירושלים.

לקראת יום השנה למלחמת ששת הימים, קבעה הכנסת את התאריך כ"ח באייר כ"יום ירושלים". יום שנועד לציין את איחודה מחדש של העיר.

מנורת שבעת הקנים היא מנורת זהב שהייתה מוצבת בבית המקדש.

צורתה של המנורה ומבנה מתוארים בתנ"ך, בספר שמות.

רישום מפורט של המנורה נמצא כתבליט על גבי שער טיטוס ברומא, ובו חיילים רומאים הנושאים את המנורה לרומא, לאחר כיבוש ממלכת יהודה והריסת בית המקדש השני. (ראה תמונת התבליט).

ברבות הימים הפכה המנורה לסמל יהודי מסורתי, וכיום היא סמלה הרשמי של מדינת ישראל. המנורה מסמלת את עברו הלאומי ומאבקו של עם ישראל על חירותו, ואת המשכיות העבר אל העתיד. היא מסמלת כמו כן ביטוי בהחזרתה של המנורה אל המדינה, מן הגלות.

במערת המכפלה אשר בחברון קבורים לפי המסורת אברהם, יצחק, יעקב, שרה, רבקה ולאה.

מערת המכפלה מוזכרת בספר בראשית, כאשר אברהם אבינו קנה אותה מידי עפרון החיתי כדי לקבור בה את שרה אשתו.

על פי פרשני המקרא, מערת המכפלה נקראת בשם זה כיוון שהיא עשויה מערות מערות (מכופלות). וסיבה נוספות - כיוון ששם קבורים זוגות, זוגות - אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה.

מערת המכפלה היא אחד מהמקומות הקדושים ליהדות.

דברים רבים נאמרו על יופייה של ירושלים:

"אין לך יופי כיופייה של ירושלים", נכתב בתלמוד הירושלמי.

"מציון מכלל יופי אלוהים הופיע".

 "מי שלא ראה ירושלים בתפארתה, לא ראה כרך נחמד מעולם, ומי שלא ראה בית מקדש בבניינו, לא ראה בניין מפואר מעולם".

"ירושלים כלילת יופי"

"יפה נוף" ועוד.

כאשר חז"ל מדברים על המושג יופי, הם אינם מתכוונים ליופי הארצי הגשמי. הם מתכוונים לצד העמוק יותר של המושג "יופי".  יופייה של ירושלים הוא שונה בתכלית - הוא יופי רוחני, נישגב, יופי של קדושה.