אישים  

מנחם בגין

     

1913 - 1992

 
     

ראש הממשלה השישי של מדינת ישראל

 

מדינאי ונואם מוכשר. מנהיג בית"ר, אצ"ל, תנועת החרות והליכוד, עושה השלום הראשון, חתן פרס נובל לשלום

מנחם בגין נולד בברסט ליטובס שברוסיה. בעת מלחמת העולם הראשונה, בהיותו בן שנה, נאלצה משפחתו לנטוש את ביתה והיא עברה לנדוד בין כפרים במזרח פולין.

לאחר המלחמה חזרה המשפחה לביתה ובגין החל את מסלול לימודיו. אביו היה מזכיר הקהילה היהודית ואחד הראשונים שתמכו בהרצל ובציונית, ולפיכך קבל מנחם בגין בילדותו חינוך יהודי וציוני.  תחילה ב"חדר", לאחר כן ב"ישיבה" ומאוחר יותר למד ב"תמכמוני" , בית ספר יהודי.  בהמשך למד בגימנסיה הממשלתית.

בהיותו בן 13 היה חבר בתנועת השומר הצעיר, שם נשא את נאומו הפומבי הראשון. בהיותו בן 16,  לאחר ששמע נאום של המנהיג הציוני זאב ז'בוטינסקי והתלהב ממנו, הצטרף לתנועת בית"ר, לימים תנועת החרות ולאחר מכן תנועת הליכוד.

את לימודיו סיים באוניברסיטת ורשה כמשפטן. בזמן לימודיו באוניברסיטה, נמנה בגין על מארגני ההגנה העצמית של הסטודנטים היהודים כנגד פורעים אנטישמיים.

כחבר בתנועת בית"ר, התמנה למפקד מחוז בריסק והיה לאחד מתשעת קציני נציבות בית"ר בפולין. בגין הרבה להשמיע את קולו בכינוסים שונים של יהודים וציונים. בשנת 1937 ארגן הפגנה מול שגרירות בריטניה בפולין, במחאה על שלא מאפשרים לחברי בית"ר לעלות לארץ ישראל, והוא נעצר על ידי הבריטים והוזהר כי אם ימשיך בפעילותו יישלח למחנה מעצר.

בשנת 1937 נשלח בגין לצ'כוסלובקיה לבסס שם את תנועת בית"ר. במרץ 1939 היה בגין לנציב בית"ר בפולין. באותה שנה נשא את אשתו עליזה וז'בוטינסקי היה השושבין בחתונתו.

בספטמבר 1939 פלשו צבאות גרמניה לפולין ומלחמת העולם השנייה החלה.

על גורל בני משפחתו שמע בגין מפי עד ראיה שסיפר: "אביך הלך אל מותו בראש כולם והם שרו, על פי הצעתו, "אני מאמין בביאת המשיח" ואת "התקווה".

בגין שעוד לפני פרוץ המלחמה עסק באירגון קבוצות בית"רים לעלייה לארץ, נתקע עם הקבוצה האחרונה בעיירת הגבול הפולני רומני נסיאטין, והם נאלצו לחזור לנקודת המוצא - לוארשה. בגין ורעייתו הצליחו לעזוב את וארשה  מאימת הנאצים. וכך לאחר שעשו מאות קילומטרים ברגל - הגיעו לוילנה, מקום מפלטם של רבים מתנועת בית"ר, ופליטים מרחבי פולין.

בווילנה המשיך בגין בפעילותו הציונית והוא הקים שם מסגרת קליטת פליטים. כשהגיע אישור עלייה לארץ עבורו, סירב לקבלו בטענה שברצונו להמשיך ולהיות עם פיקודיו, כל עוד אין הם מורשים לעלות לארץ.

עקב פעילותו זו נעצר על ידי השלטונות הסובייטים והואשם בפעילות ציונית ובריגול לטובת הבריטים. הוא נמצא אשם: "הוועדה המיוחדת המייעצת ליד המיניסטריון העממי לעניני פנים הכירה, כי מנחם בן זאב הוא גורם מסוכן לחברה והחליטה לכלוא אותו במחנה עבודה מתקן לתקופה של שמונה שנים".

הוא הוגלה למחנה עבודה בצפון רוסיה והועבד בפרך. לאחר מכן הוא נשלח לחוף ים הקרח. עם פלישת הגרמנים לרוסיה שוחררו האסירים הפולניים על מנת שיצטרפו למאמץ המלחמתי נגד הפולש. בגין גוייס לצבא הפולני ובמסגרתו הגיע לארץ ישראל במאי 1942.

בגין שירת בצבא הפולני כשנה וחצי, ואז החל משא ומתן בין ראשי היישוב היהודי והצבא על שחרורו מהצבא. לאחר דחיות ועיכובים רבים  שוחרר בגין מהצבא הפולני.

משך שרותו הצבאי לא פסק מפעילותו הציונית. במקביל לשרותו שימש כנציב בית"ר בארץ ישראל וקיים מגע הדוק עם תנועת אצ"ל (ארגון צבאי לאומי) שהיה אירגון מחתרתי שלחם בשלטון הבריטי בארץ.  חברי הארגון טענו: "בגין הוא האיש שלו אנו מייחלים הוא יעמוד בראש המערכה הגורלית, בה עומד לפתוח אצ"ל" (הכוונה החרפת המלחמה נגד השלטון הבריטי שהתנגד לעליית יהודים לארץ ישראל ולהתיישבות יהודית בארץ).

בתמונה משמאל: בגין כחייל עם אשתו עליזה

בשנת 1943 מונה בגין למפקד האצ"ל. ב- 1 בפברואר 1944 הודבקו על קירות הבתים ברחבי הארץ כרוזים בהם הודיע האצ"ל על מרד בשלטון הבריטי.

"אל העם העברי בציון!" הייתה הכותרת של הכרוז. בכרוז הוא האשים את השלטון הבריטי בחתירה לחיסול התקווה של הציונות, בבגידה באומה העברית ובסיומו נכתב: "נילחם. כל יהודי במולדת יילחם. אלוקי ישראל, אל צבאות יהיה בעזרנו. אין נסיגה. חרות או מוות" והפעולות לא אחרו לבוא.

 בגין עמד בראש המאבק בבריטים עד להקמת מדינת ישראל. בשנים אלו השקיעו הבריטים מאמצים רבים בניסיונות לשים עליו ידם, ואפילו הציעו פרס בסך 10,000 לירות שטרלינג - סכום עתק בזמנו - על ראשו. את השנים האלה בילה בגין במחבוא ומשם המשיך לנהל את פעולות המחתרת של האצ"ל.

 לאחר פירוק האצ"ל בשנת 1948, והצטרפותו לשורות צה"ל,  עלה בגין מן המחתרת והוא פתח פרק חדש בחייו - פרק המדינאי.  בגין הקים את תנועת ה"חרות", ועמד בראשה, והיה לחבר כנסת ישראל ואחת הדמויות הבולטות בין חברי הכנסת.

בגין היה פוליטקאי רחב אופקים, מדינאי לאומי, שטובת העם והמדינה קודמים אצלו לכל. בשנות ה- 50 - 60 עמד בגין בראש האופוזיציה. כושרו כנואם, נימתם וחריפותם של דבריו ריתקו אליו תשומת לב רבה.

בשנת 1973 הקים בגין את תנועת הליכוד. סיסמתו של מנחם בגין "מאופוזיציה ראשית לראשות הממשלה" הפכה למציאות, וב- 17 במאי 1977, זכתה מפלגתו לרוב והוא נבחר לראש ממשלת ישראל השישי.

בשבעה ביוני 1977 הטיל הנשיא אהרון קציר על בגין להרכיב ממשלה. מיד לאחר מכן הלך בגין אל הכותל המערבי, קרא תהילים ונשק לאבניו.

תוך זמן רכשה הממשלה בראשותו אמון ואמינות. בגין, אשר לפי אמונתו זכות היהודים להתיישב בכל חלקי ארץ ישראל, הורה על הקמתן של התנחלויות רבות בשטחי יהודה ושומרון. עתה יכול היה בגין  להכריז: "הבטחתי בראשית כהונתי כי יהיו הרבה אלוני מורה, ואכן, הם קמו. היום יש אורות בלילות בעשרות ישובים בשומרון".

 

 

חוזה שלום עם מצריים

 

קבלת פרס נובל לשלום

מנחם בגין ראש הממשלה השישי של מדינת ישראל ייזכר בעיקר בזכות חתימת הסכם השלום בין ישראל למצריים, הראשון להסכמי השלום בין ישראל למדינה ערבית.  היה זה ב- 26 במרץ 1979 על מדשאת הבית הלבן בוושינגטון, בנוכחות נשיא ארצות הברית, ג'ימי קרטר.

עוד טרם נחתם הסכם השלום, זכה מנחם בגין לכבוד בינלאומי - קבלת פרס נובל לשלום לשנת 1978, יחד עם הנשיא המצרי, אנואר סאדאת. בנאום שנשא באותו מעמד אמר:

"הפרס מגיע לא לי, הוא מגיע לעמי, על הסבל הרב שנפל בחלקו, על האבדות הרבות שאבדו לו, על אהבתו את השלום וכיסופיו העמוקים אליו.

בשנת 1980 הורה בגין על המבצע הנועז של חיל האוויר - הפצצת הכור הגרעיני בעיראק - מבצע אשר שיבש לזמן רב את תוכניתה של עיראק לייצר נשק גרעיני.

ב - 3 ביוני 1982נורה שגריר ישראל בלונדון, שלמה ארגוב, על ידי מחבלים, ונפצע קשה. באותו לילה החליט בגין על מתקפה אווירית רחבה על תשתיות מחבלים בלבנון,  וישראל  פתחה  במבצע "שלום הגליל".

 הקשיים במלחמת "שלום הגליל" שעוררו מחלוקת ציבורית, ומותה של רעייתו, עליזה שהמדה לצדו בכל מאבקיו,  הקשו על בגין להמשיך בתפקידו והוא התפטר מראשות הממשלה. הוא פרש מהחיים הציבוריים, ואת שארית חייו בילה בביתו.

מנחם בגין נפטר בשנת 1992, ולפי צוואתו העדיף להיקבר בהר הזיתים ליד קברם של עולי הגרדום, ולא בהר הרצל, בחלקת גדולי האומה.

עולי הגרדום היו תשעה מלוחמי האצ"ל ושלושה מלוחמי הלח"י (לוחמי חרות ישראל=מחתרת), שנשפטו ונדונו למוות בתלייה על ידי הבריטים.

שמו של מנחם בגין מונצח במקומות ואתרים רבים בישראל. בין השאר הוקם המוסד "מרכז מורשת מנחם בגין" השוכן בירושלים והמופקד על טיפוח זכרו ומורשתו.

ניתן לבקר באתר של "מורשת מנחם בגין"

http://www.begincenter.org.il/