ברל כצנלסון   אישים  
 

25 בינואר 1887 -
13 בספטמבר 1944

     
         

"הארי שבחבורה, מורה הדרך, מאיר לכל הדורות הבאים, המוח, המצפון והפה של התנועה (תנועת העבודה), מדריך נאמן לנוער, ליישוב ולעם...."

(מדברי בן גוריון על ברל כצלנסון)

 

ברל כצלנסון היה חקלאי, חייל בגדוד העברי, ממקימי מפלגת אחדות העבודה, ההסתדרות ומפאי. מייסד ועורך עתון "דבר" והוצאת הספרים "עם עובד". חבר הנהלת הוועד הלאומי והוגה דעות.

 

הוא נולד בעיר בוברויסק (בבלארוס כיום), למשפחה יהודית משכילה. בבית אביו רכש השכלה ואת השקפת העולם הציונית. הוא החליט שעליו לרכוש  השכלה מקצועית טרם עלותו ארצה. במקביל פעל בתחום החינוך העברי - כמורה לספרות עברית ולהיסטוריה יהודית בבית הספר לבנות, וכספרן בספרייה היהודית. 

 

 בשנת 1909 עלה ארצה בתקופת העלייה השנייה.

ערב עלייתו כתב: "ברצוני לעשות משהו, ברצוני להיות ניצוץ קטן..... אני נמשך אל אותם עקשנים עמלים אשר השליכו הכל מאחורי גוום כדי לנסות ולהתחיל בחיים אחרים...  כדי להיפטר מן הגלות...."

 

עם בואו ארצה גר ביפו. לאחר מכן נדד ברחבי ארץ ישראל - לכל מקום בו יכול היה להשיג עבודה כחקלאי. כשהגיע לגליל כבר היה דמות מוכרת בחוגי הפועלים.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה - הפך ברל כצנלסון להיות מנהיג הפועלים שהתעקשו להשאר בארץ על אף הקשיים, הסכנות, האבטלה, החולי והרעב.

 

בוועידה החקלאית שנערכה בשנת 1917 קרא כצנלסון לאיחוד תנועות הפועלים. הוא התווה את המצע של תנועת אחדות העבודה, שם רכש מעמד של סמכות רוחנית. הוא היה פעיל בהקמת ההסתדרות ומוסדותיה - קופת חולים כללית, סולל בונה בנק הפועלים והמשביר לצרכן, שבמשך שנים, רבות לאחר הקמת המדינה, שמשו כמוסדות שלטוניים לכל דבר.

ברל כצנלסון הפך לאחת מדמויות המופת וממורי הדרך של היישוב העברי בארץ ישראל, טרם הקמת המדינה.

 היה זה דורו של ברל כצנלסון, דור העלייה השנייה, שהנהיג את מדינת ישראל שנים רבות, והיה זה ברל כצנלסון שנתן לדור זה חלק ניכר ממאפייניו.

 

בשנת 1939, כאשר בריטניה התנגדה לעלייה היהודית לארץ ישראל, היה ברל כצנלסון בין אלה ש"דחפו" לעלייה הבלתי לגאלית, ובעד החרפת המאבק נגד ממשלת המנדט.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה, תמך ברל בהתנדבות לצבא הבריטי, במטרה להכשרת כוח צבאי יהודי עבור המדינה העתידנית - חזון שלא זכה לראות בהתגשמותו.

 

ברל נפטר כשהוא בן 57 ונקבר בבית הקברות כנרת.

 

הוא היה סוג של "מהפכן" ועם זאת התייחס בחיוב למסורת ולדת היהודית.  הוא דרש מהדור הצעיר יניקה מן המקורות של העם היהודי ותרבותו, אך הדגיש:

"הנוער רשאי להעז ולשאול שאלות, יש לו רשות לבקש לעצמו נתיבות חדשות אשר לא ידעון הדורות הקודמים".

 

ברל כצנלסון היה מחנך בכל נפשו ומהותו. הוא לא אהב את התואר "מנהיג" אלא "מורה". גישתו החינוכית הייתה:

"רעה אותם במקל נועם ולא במקל חובלים, והתנהג איתם באהבה וברעות ולא ברוגז וגאווה".

 

על שמו רחובות בערים השונות, קיבוץ "בארי" מכללת "אוהלו" ו"בית ברל".

בפתיחת המכללות נאמר:

"בית הספר שם לו למטרה לחנך את תלמידיו לאור תורתו של הוגה הדעות ומורה הדרך (ברל כצנלסון) של דור החולמים והמגשימים".