נחום גוטמן נולד בכפר טלנשט שבסרביה. אביו היה סופר ומחנך עברי שפרסם סיפורים תחת הכינוי ש. בן ציון. בהיותו בן חמש עברה משפחתו לעיר אודסה, לשם נקרא אביו כדי ללמד ב"חדר המתוקן" - בית ספר שם למדו עברית. בבית ספר זה פגש את המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק שזיהה את כשרון הציור שלו והמליץ לפני הוריו, לפתח כשרון זה.
בשנת 1905 עלה נחום גוטמן לישראל עם משפחתו. עם בואם ארצה גרו גוטמן ומשפחתו בשכונת נוה צדק, שהוריו היו ממיסדיה. לאחר מכן באחוזת בית שהפכה לעיר תל-אביב. מחלון ביתו ראה נחום גוטמן את מרחבי החול שעליהם צמחה העיר תל-אביב, העיר שכה היטיב לתאר בכתביו ובציוריו. כבן למייסדי תל אביב (אחוזת בית) היה אחראי לעיצוב תדמיתה. הוא נעזר בכישרונו לציור ולכתיבה ותיאר את צעדיה הראשונים, החל מדיונות החול, ועד לשכונה של ממש. הוא הנציח אותה ברישומים ובכתבים ובהם עדות לאווירה ששררה בעיר המתפתחת. לימים הכין פסיפס גדול מימדים - 20 מטרים אורכו, המתאר תמונות מחיי תל-אביב.הפסיפס מצוי על קיר רחבת הכניסה המערבית למגדל שלום - לא לחינם נבחר גוטמן לעצב את סמלה של העיר תל-אביב. הוא למד בגימנסיה "הרצליה" וציור, שהיה אהוב עליו במיוחד, למד אצל הציירת אירה יאן. בגיל 15 הפסיק את לימודיו בגימנסיה ועלה לירושלים ללמוד בבית הספר לאומנות "בצלאל". בעת מלחמת העולם הראשונה נשלחו תלמידי "בצלאל" לעבוד במושבות ברחבי הארץ, וגוטמן עבד בפרדסים, בכרמים וביקב. לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה התנדב גוטמן יחד עם חבריו ל"גדוד העברי" - גדוד חיילים יהודים מגוייסים שפעלו במסגרת הצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה, ויועדו להשתתף במלחמה במטרה לכבוש את ארץ ישראל מידי התורכים ששלטו אז בארץ. כחייל בגדוד העברי היה על גוטמן לשמור על שבויים תורכים במחנה השבויים במצרים.
בשנת 1926 חזר לארץ והצטרף לקבוצת אומנים שיצרו את ה"סיגנון הארץ-ישראלי". קבוצה זו התמקדה בעיקר בציורי נוף של ארץ ישראל ואנשיה. נחום התבלט בכישרונו ותמונותיו החלו מופיעות בכל התערוכות החשובות שהיו אז בארץ. גוטמן שהיה ממקימי העתון, נבחר למאייר הקבוע של עיתון הילדים "דבר הילדים" שעד מהרה הפך לשבועון לילדים - תפקיד זה נשא במשך 35 שנים. כמו כן עיצב גוטמן תפאורות ותלבושות למחזות של תיאטרון "האוהל" וכן צייר את הבובות והתפאורה לעדלאידע המפורסמת של תל-אביב.
בשנת 1934 נשלח נחום על ידי משרד החוץ (הבריטי) לדרום אפריקה על מנת לצייר את דיוקן הגנרל סמאטס שהיה ראש המפלגה המתונה באפריקה. ממסעו לאפריקה כתב גוטמן סיפורים מצויירים לעיתונו. מתוך סיפורים אלו והציורים הנילווים אליהם, נולד ספרו הראשון "בארץ לובנגולו מלך זולו". לאחר מכן התפרסם ספרו "ביאטריצ'ה, או מעשה שתחילתו בחמור וסופו בארי דורס" אחרי ספרו השלישי "הרפתקאות חמור שכולו תכלת", קיבל גוטמן את פרס "למדן" לספרות ילדים. במלחמת העצמאות היה גוטמן צייר צבאי - הוא נילווה אל הלוחמים כשהוא מצייר את הווי לוחמי הפלמ"ח ומפקדיהם - בספריו "חיות הנגב" ו"כאלו היינו", מופעים ציוריו מאותה תקופה. בשנות החמישים זכה להכרה בינלאומית. ציוריו הוצגו במוזיאונים החשובים בעולם. הוא ייצג את ישראל בתערוכות בינלאומיות. לכבוד יובל לעיר תל-אביב, בשנת 1959, כתב נחום גוטמן את ספרו "עיר קטנה ואנשים בה מעט" - סיפור על לידתה של תל-אביב. במקביל צייר את הציור "ימים ראשונים" לתערוכת היובל שהתקיימה בגני התערוכה. אורכו של הציור הוא למעלה מעשרים מטרים. גוטמן אף ניסה כוחו בתמונות פסיפס (מוזאיקה). תמונת הפסיפס הראשונה שלו, היא בבניין הרבנות בתל-אביב. בשנת 1966 יצר גוטמן קיר ענק של פסיפס המספר את סיפורה של תל-אביב - ציור זה נמצא בבניין מגדל שלום. הוא גם יצר קיר פסיפס במשכנה החדש של גימנסיה הרצליה, ובשנת 1976 יצר את הפסיפס במזרקה שברחוב ביאליק ובה תמונות המספרות את סיפורי תל-אביב. ב- 10 השנים האחרונות של חייו החל נחום גוטמן גם ליצור בחימר. הוא פיסל דמויות של אנשי עדות המזרח שאותן אהב, גיבורים תנכיים ודמויות מימיה הראשונים של תל-אביב.
נחום גוטמן, עטור פרסים: ב- 1956 קיבל את פרס דיזינגוף לאומנות. ב- 1962 - את פרס הכבוד לספרות ילדים על שם הנס כריסטיאן אנדרסן, על סיפרו "שביל קליפות התפוזים". ב- 1964 - את פרס יציב על תרומתו לאיור הישראלי ועבודתו ב"דבר לילדים" ב- 1969 - את פרס פיכמן לספרות ואמנות על מכלול יצירתו הספרותית. "פרס סיציליה" עבור ציוריו בצבעי מים. מדליית זהב בתערוכה בינלאומית בפאריז עבור התפאורה למחזה "שבתאי לוי"
|
