אישים  

יהודה המכבי

     

161 לפני הספירה

 
     

מנהיג ולוחם, עמד בראש מרד החשמונאים

 

"כגור אריה ישאג לטרף וימוגו הפושעים מפחדו" (תיאור יהודה מתוך ספר החשמונאים)

המקור העיקרי לידיעותינו על מלחמות מתתיהו ויהודה המכבי הוא ספר החשמונאים, הידוע גם בשם ספר המכבים (או המקבים). ספר זה נכתב במקורו בעברית, אולם הוא נשתמר רק בתרגום היווני.

יהודה המכבי נולד במודיעין שבהרי יהודה והיה השלישי מחמשת בניו של הכוהן הגדול, מתתיהו החשמונאי.

יהודה המכבי נולד בתקופה בה אנטיוכוס הרביעי (אפיפנס) הטיל גזרות על היהודים. אנטיוכוס השלישי כבש את ארץ ישראל מידי המצרים ויורשו, אנטיוכוס הרביעי, שאף להפיץ בקרב כל נתיניו את התרבות ההלניסטית (היוונית), והוא גזר גזירות על קיום הדת היהודית:

"ויכתוב המלך אל כל מלכותו להיות כולם לעם אחד, ולעזוב כל איש את חוקותיו.... וישלח המלך ספרים בידי מלאכים לירושלים ולצרי יהודה ללכת אחרי חוקים נוכרים לארץ, ולמנוע עולה וזבח ונסך מן המקדש, לחלל שבתות החגים ולטמא מקדש וקדושים. לבנות במות והיכלות ופסילים....ורבים מישראל רצו בעבודתו... ויתחברו אליהם רבים מן העם, כל עוזב את התורה, ויעשו רעות בארץ".

בעקבות גזרותיו של אנטיוכוס נהרגו רבים מן העם ששמרו על מצוות התורה, היו כאלה שברחו אל המדבר וכאלה שנכנעו למצוות המלך - היו אלה המתיוונים.

מתתיהו הכוהן ובניו לא יכלו לעמוד מנגד נוכח הגזרות שהוטלו על היהודים. כאשר הגיעו הגזרות אל עירם, מודיעין, יצאו מתתיהו ובניו בקריאה: "מי לה' אלי!", הייתה זו קריאה למרד , שנקרא "מרד החשמונאים".

מרד החשמונאים הינו מרד יהודי בשלטון היווני-סלאוקי ובמתייוונים, בהנהגת משפחת החשמונאים. המרד החל בשנת 166 לפני הספירה והסתיים בשנת 161 לפני הספירה. סיום המרד, בניצחון החשמונאים הוביל להתחלת השלטון היהודי העצמאי בארץ ישראל. לזכר המרד נקבע במסורת היהודית - חג החנוכה חג בו אנו מעלים את זכרו של יהודה המכבי ואחיו.

במהלך מרד החשמונאים, מרדו תושבי אזור יהודה הן כנגד השלטון היווני ששלט בארץ באותה עת, והן נגד היהודים אשר נכנעו לגזרות היוונים והתייונו.

המורדים בפיקודו של מתתיהו נהגו לערוך התנפלויות פתע על כפרים ועיירות, להרוס את מזבחות היוונים, ולתקוף את אלה מהיהודים שהתייונו. אך הם לא העזו להתייצב בקרב גלוי נגד השלטון.

בשנת 165 שנה לאחר תחילת המרד, נפטר מתתיהו, שהיה המפקד ויוזם המרד. לפני מותו מסר מתתיהו את הפיקוד לבנו יהודה, באומרו:

"יהודה הוא גיבור חיל מנעוריו, הוא יהיה לכם שר צבא ונלחם מלחמת העם".

עם העברת ההנהגה לידי יהודה התחוללו גם תמורות באופי הלחימה. יהודה שבחן ולמד את שיטות הלחימה של צבא האוייב, שינה את טקטיקת הלחימה והחל יוזם מתקפות פתע כנגד כוחות האוייב, כשהוא נלחם בהם פנים מול פנים. יהודה שנולד בין ההרים והכיר היטב את השטח, ניצל בצורה מתוחכמת את אזורי ההר וערך מארבים, פשיטות פתע, ולרוב בחסות החשיכה.

הקרב הרציני הראשון - 165 לפני הספירה - היה מול צבאו של אפולוניוס, מושל שומרון,  שניסה להגיע לירושלים. יהודה וצבאו שהיו במארב תקפו את האויב במפתיע והם הושמדו כליל - אפולוניוס נפל בקרב זה על ידי יהודה, שלקח ממנו את חרבו, והיא שימשה את יהודה, מכאן ואילך, במלחמותיו.

מיד לאחר שהגיעה השמועה על מפלתו של אפולוניוס, שלח אנטיוכוס את המצביא סיירון, בראש צבא הגדול פי שניים מצבאו של אפולוניוס,

במחנה יהודה החלה בהלה אך יהודה עודדם באומרו:

"הם בוטחים על מונם (מספרם) ועל חיילים להשמידנו עם נשינו וטפינו ולבוז את שללינו. ואנחנו נעמוד על נפשנו להילחם בעד חיינו ותורתנו. לכן אל תיראון ואל תעצרון מפניהם. כי השמד ישמידם ה' לעינינו"

מעודדים מדברי  יהודה יצאו הכחות לקרב. יהודה וצבאו הצליחו ללכוד את כוחותיו של סיירון במעבר ההרים ליד בית חורןן רבים מאנשי סיירון נפלו בקרב והשאר נסוגו. סיירון עצמו נהרג בידי יהודה המכבי.

  "יהודה המכבי" -גוסטב דורה

 

מלבד הציוד הצבאי הרב שנפל בחלקם, לניצחונו של יהודה היו בעיקר תוצאות פסיכולוגיות - כיוון שיהודה הוכיח שיש בכוחו לנצח את צבא האוייב, תנועת המרד התפשטה יותר ויותר, וחוגים נוספים התחברו ליהודה.

הקרב שנחשב לאחד מניצחונותיו החשובים והמזהירים של יהודה הוא קרב אמאוס - כיום לטרון - יהודה ו- 6000 אנשיו, יצאו לקרב מול גורגיאס וצבאו שמנה כ- 40 אליף רגלים ו- 700 פרשים. גורגיאס שהיה בטוח בנצחונו, הביא עמו סוחרים פניקים במטרה שאלה ייקנו עבדים יהודים לאחר נצחונו בקרב.

ושוב התעורר חשש בקרב צבאו של יהודה, ויהודה עודדם:

"אל תיראו מפני המונם, ואל תחפזו מפני רוח כוחם. זכרו את אבותינו אשר הצילם ה' על ים סוף ברדוף פרעה אחריהם ברכבו ובפרשיו. בואו נא ונצעק אל ה' אלוהינו לתת לנו חסד ורחמים, ויזכור את בריתו אשר כרת את אבותינו, וישמיד את כל החיל הזה לעינינו, למען ידעו העמים כולם כי ה' הוא האלוהים הפודה את עמו ישראל מכל צרותיו"

בקרב זה נקט יהודה בשיטת ההטעייה. דווח לו על ידי אנשי המודיעין שלו, כי גורגיאס ואתו 5000 איש עושים דרכם  למחנה המכבים. יהודה הורה לאנשיו להדליק מדורות במחנה ומיד לנטוש אותו.

כשגורגיאס הגיע למחנה המכבים היה בטוח שהיהודים נסו בבהלה ולא הספיקו אפילו לכבות את המדורות ולכן החליט לרדוף אחריהם לתוך ההרים, בעוד שיהודה וצבאו עשו את דרכם למחנה האויב.

יהודה ואנשיו הפתיעו את הנותרים במחנה ו - 9000 לוחמים יוונים נהרגו, והשאר ברחו בבהלה. החטיבה וגרוגיאס בראשה חזרו למחנה מותשים ועייפים ושם חיכו להם המכבים. רבים מהם נהרגו והשאר נמלטו מבלי קרב. יהודה השתלט על המחנה, והרכוש הרב שהיה בתוכו נפל לידי היהודים.

קרב זה הביא להתמוטטות השליטה הסלאוקית ביהודה, וליהודים ניתן חופש דתי.  הניצחון חיזק את מעמדו של יהודה המכבי בקרב העם, והוא הפך למנהיג המוכר, כמעט של כל היהודים, וחוגים רחבים שהיססו להצטרף אליו לפני כן, עשו זאת כעת.

פעולותם הראשונה של יהודה ואנשיו בירושלים, היה לטהר את המקדש. הם ניתצו את מזבח העולה, בנו מזבח חדש מאבנים שלמות ועשו כלי קודש כדי לחדש את הפולחן היהודי. הקריבו קורבן על המזבח החדש. חנוכת המזבח וטיהור המקדש נחוגו בתפילה ובשמחה, בשירה ובהקרבת קורבנות עולה, שלמים ותודה. הוחלט רשמית לקבוע את חג חנוכת המזבח כחג לדורות שיחוגו אותו מדי שנה במשך שמונה ימים החל מ- כ"ה בכסלו- הלא הוא חג החנוכה.

השלטון לא היה יכול להתעלם מפעולותיו של יהודה המכבי, שהפך לשליט עצמאי כמעט העושה ביהודה ובארץ ישראל כבתוך שלו, ובכחידס בראש צבא אדיר ובלווית פילים  נשלח להילחם ביהודה.  בקרב זה נהרג אלעזר, אחיו של יהודה, כשהוא נדרס ברגלי אחד הפילים. קרב זה נסתיים בניצחונו של בכחידס - אך יהודה וצבאו לא הושמדו, רק נסוגו לעבר ירושלים.

לאחר תקופת מה, בא המצביא ניקנור, שליט הסלאוקים, בראש צבאו ותקף את יהודה ואת אנשיו, כמה קילומטרים מירושלים. בקרב זה נוצח ניקנור והוא אולץ לסגת.

ניקנור הכועס, דרש מראשי העם להסגיר את יהודה המכבי ואף איים על בית המקדש.

 

לאחר שנודע לניקנור שיהודה המכבי ואנשיו נמצאים בצפון יהודה, קרוב לשומרון, יצא ניקנור עם אנשיו על מנת ללכוד את יהודה. בהגיעם לבית חורון "הפתיעו" אותם יהודה ואנשיו והם נחלו מפלה קשה. ניקנור נפל חלל וצבאו נס משדה הקרב.

יום ניצחון זה נחוג כחג שנקרא "יום ניקנור" והוא נחוג ב- י"ג באדר. במרוצת הזמן נשכח חג זה לגמרי וכיום הוא לא נחוג כלל.

 

הקרב האחרון - כוחות שמנו 20 אלף רגלים ו - 2000 פרשים, בפיקודו של בכחידס תקפו שנית את צבא יהודה שמנה רק כ - 3000 איש. אנשי יהודה התחננו לפני יהודה שלא יצא לקראת בכחידס, אלא ייסוג וידחה את הקרב עד שיצליח לגייס אנשים נוספים לצבאו. אך יהודה סירב באומרו:

"חלילה לי מעשות זאת, לנוס מהם, ואם קרב יומנו, ומתנו בגבורה - בעד אחינו. ואל יהי כבודנו לכלימה"

בקרב זה נפל יהודה.

 

ובספר החשמונאים כתוב:

"ויהודה נפל, והנשארים נסו. וישא יונתן ושמעון את יהודה אחיהם ויקברוהו בקרב אבותיו במודיעין ויספידו לו ויבכו אותו כל ישראל בכי גדול ויתאבלו ימים רבים ויאמרו "אך נפל גיבור, מושיע ישראל?!"

ויתר דברי יהודה, והמלחמות והגבורות אשר עשה וגדולתו לא נכתבו, כי רבים היו מאוד"
 

יהודה היה מצביא יהודי מהולל ביותר שהוביל את קבוצות המורדים לניצחון, לביטול גזירות הדת, לטיהור בית המקדש ולקידומה של יהודה לקראת העצמאות היהודית המחודשת.

 

יהודה המכבי הוא אישיות המגלמת באופייה סגולות רוח ותכונות מנהיגות פוליטית וצבאית. הוא מופיע ברגע הגורלי והמכריע בחיי האומה ומשנה באופן דרמתי את מהלכם של האירועים ההיסטוריים ומטביע חותמו על עיצוב דמותה. הישגיו  במבצעיו הצבאיים המזהירים וניצחונותיו המפתיעים, מעידים על יכולתו להחליט החלטות מהירות בעלות אופי גורלי ועל עוז רוחו.

מקור השם מכבי - יש הסבורים שפירוש השם "מכבי" הם ראשי התיבות של הפסוק שהיה חקוק על סמל המורדים: י כמוך באלים יי'". יש הסוברים שהשם הוא ראשי התיבות של שמו של ראש משפחת החשמונאיםתתיהו כהן בן יוחנן" ואחרים הטוענים שהכתיב הנכון של השם הוא "מקבי" ולא "מכבי", ויהודה כונה כך בשל היותו "כמקבת (פטיש) על ראשי אויבי עמו"