שרה אמנו
			אשת אברהם אבינו

שרה - שרי בשמה המקורי - היא הראשונה והבכירה בין ארבע אמהות האומה. המקרא פותח את סיפור קורותיה של שרה בנישואיה לאברהם,  ומציין את עובדת היותה עקרה - כאב המלווה את קורותיה ומשפיע על התנהגותה:

"וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם, נָשִׁים:  שֵׁם אֵשֶׁת-אַבְרָם, שָׂרָי, וְשֵׁם אֵשֶׁת-נָחוֹר מִלְכָּה, בַּת-הָרָן אֲבִי-מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה.  וַתְּהִי שָׂרַי, עֲקָרָה:  אֵין לָהּ, וָלָד" 

במשך 7 פרקים עוסק הכתוב בקורותיה כאשתו של אברהם, כגברתה של הגר, ולעת זקנתה - כאמו של יצחק.

אולם במדרשי חז"ל מתוארת שרה לא רק כאשת איש אלא כשותפה מלאה  שפעלה יחד עם אברהם כדי להפיץ דת חדשה וליצור אומה חדשה:

"אברהם מגייר את האנשים, ושרה מגיירת את הנשים"

במדרשי אגדה של חז"ל מציגים את שרה כאישה שניחנה ביכולת נבואית. שרה היא אחת משבע הנביאות שקמו לעם ישראל. שרה גם נמנית, לפי המדרש,עם ארבע הנשים היפות בעולם:

ארבע נשים יפיפיות היו בעולם: שרה, רחב, אביגיל ואסתר.

שרה נולדה באור כשדים, נישאר לאברהם, ונדדה אתו לחרון ומשם אל הארץ אשר יראה לו האל - ארץ כנען.

כשהגיעו לארץ כנען היה רעב בארץ והם ירדו מצריימה. אברהם שחשש לחייו בגלל יופיה של שרה, מבקש ממנה לומר למצרים שהיא אחותו.

"הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי, כִּי אִשָּׁה יְפַת-מַרְאֶה אָתְּ. וְהָיָה, כִּי-יִרְאוּ אוֹתָךְ הַמִּצְרִים, וְאָמְרוּ, אִשְׁתּוֹ זֹאת; וְהָרְגוּ אוֹתִי, וְאוֹתָךְ יְחַיּוּ. אִמְרִי-נָא, אֲחוֹתִי אָתְּ--לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ, וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ"

 שרה נעתרת ללא מחאה. ואכן פרעה, מלך מצריים לוקח אותה לארמונו. אולם כשהבין פרעה כי שרי היא אשתו של אברהם, החזירה לאברהם ושילח אותם חזרה לכנען.

בהיות שרה בת 75, התיאשה מללדת, ונתנה לאברהם את שפחתה הגר. בהתאם למנהג של אותם הימים, שפחה היולדת לאדון נחשב הילד לבן הגבירה. הגר הרתה. שרה מתמלא קנאה, מתעללת בהגר, עד שזו בורחת מפניה. אברהם מחזיר את הגר והיא יולדת את ישמעאל.

כשהיה ישמעאל בן שלוש עזרה, נגלה האל אל אברהם ואמר לו שלשרה יוולד בן. כששמעה שרה, בגילה המתקדם, שהיא עומדת להביא ילד לעולם, צחקה. הייתכן שהיא בגילה המופלג תלד?  וכשילדה את בנה, קראה לו יצחק - לזכר אותו צחוק שצחקה.

את שרה אנו פוגשים בפעם האחרונה אחרי לידת יצחק וגמילתו. שרה רוצה להבטיח את מקומו של יצחק והיא מבקשת מאברהם לגרש את הגר וישמעאל:

"כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק"

אברהם עושה כרצונה רק לאחר שה' אומר לו לשמוע בקולה של שרה: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה",  והוא אכן מגרש את הגר וישמעאל.

בתחילת הפרשה אנו פוגשים את שרה - דמות שתפקידה שולי - אברהם הוא האומר לה מה לעשות והיא ממלאה את רצונו. אט, אט משתנה דמותה, והיא הופכת לדמות חזקה - היא מגלה מידה רבה של עצמאות ואפילו כופה את רצונה על אברהם.

.