אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ורחל ולאה – הם שלושה דורות של אבותינו הביולוגיים והרוחניים, לפיכך נהוג לכנותם "אבינו" ו"אמנו" (לדוגמה: אברהם אבינו). קורותיהם מסופרים בתורה בספר "בראשית". הם חיו לפני יותר משלושת אלפים שנה. אבותינו ואמותינו הניחו את היסוד למסורת הדתית והלאומית של עם ישראל, שעיקריה הם: האמונה באל אחד והקשר לארץ ישראל. לפי המסורת האבות והאמהות קבורים במערת המכפלה בחברון, פרט לרחל שנקברה בבית לחם.

2. אַבֵלוּת

הָאָבֶל הוא האדם שמתו עליו אחד משבעת הקרובים: אב, אם, אח, אחות, בן או בת זוג, בן, בת. ההלכה היהודית קבעה מנהגי אַבֲלוּת הנוהגים בכל עדות ישראל. לאדם הנפטר עורכים לוויה, בה קוברים את המת, ואומרים גם תפילת "קדיש" לזכרו. תפילת הקדיש כתובה בארמית ותוכנה הוא "צידוק הדין", כלומר, קבלת המוות כחלק מהנהגת האל את העולם. לאחר הלוויה יושבים הקרובים "שבעה" – שבעה ימים בהם האבלים יושבים בבית, נמנעים מהנאות החיים, וחבריהם וקרוביהם באים לנחם אותם. מדי שנה, ביום השנה לפטירת המת, נהוג לעלות לקבר ולומר פרקי תהילים וקדיש לזכרו.

3. ארץ ישראל וירושלים

ארץ ישראל הובטחה לאברהם אבינו ב"ברית בין הבתרים" (בראשית, פרק ט"ו), ומטרת יציאת מצריים הייתה להשיב את העם לארץ ישראל. מעמדה המיוחד של הארץ מתבטא במצוות מיוחדות הנוהגות בה, "מצוות התלויות בארץ", כגון: "מצוות יישוב הארץ", מתן מעשר מפירותיה לכהן ולעני, שמיטה – אחת לשבע שנים אסור לעבד את האדמה. במשך כל הדורות הארץ לא ננטשה מתושביה היהודים, אם כי בדורות מסוימים ישבו בה רק קומץ אנשים. ירושלים זכתה למעמד מיוחד עקב בחירת העיר כמקום המקדש; בחירה, שעל פי האמונה היהודית נקבעה בידי שמים. דוד המלך כבש את העיר ושלמה בנו בנה בה את בית המקדש.

בכל רחבי העולם מתפללים היהודים לכיוון הר הבית בירושלים. במשך כל שנות הגלות משאת נפשו של כל יהודי הייתה לזכות ולעלות לירושלים. את ירושלים מזכירים בתפילות רבות, ואף בטקס החתונה שוברים כוס כזכר לחורבן העיר ואומרים "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני…" (ימיני = יד ימין שלי).

לראש העמוד לעמוד ראשי

4. בית כנסת ואביזריו

בית הכנסת הוא מקום כינוס הקהילה בו נערכות תפילות בציבור. התפילות הן: שחרית, מנחה וערבית, ובשבת נוספת תפילת מוסף. כיוון התפילה בבית הכנסת הוא כיוון הר הבית בירושלים. בקיר הפונה לכיוון התפילה ניצב ארון הקודש או היכל, ובו שמורים ספרי התורה הכתובים על קלף. במרכז אולם התפילה מצויה בימה או תיבה מוגבהת, שעליה מניחים את ספר התורה בעת הקריאה, ובבתי הכנסת של עדות המזרח זהו גם מקומו של החזן – שליח הציבור, מי שקורא את התפילות בקול או בניגון לפני קהל המתפללים. בשבתות ובחגים מוציאים את ספרי התורה מארון הקודש וקוראים בהם את פרשת השבוע.

5. "בית ראשון" ו"בית שני"

בית המקדש הראשון נבנה בירושלים על ידי שלמה המלך, ועמד על תלו יותר מ- 400שנה. המקדש היה מקום הפולחן המרכזי, הקריבו בו קרבנות, העלו אליו את הביכורים, ועלו אליו לרגל בשלושת הרגלים (פסח, שבועות וסוכות). בית המקדש נחרב בידי נבוכדנצר מלך בבל בשנת 586 לפני הספירה, לאחר שצדקיהו מלך יהודה לא סר למרותו ומרד בו. רוב העם הוגלה לבבל.

בית המקדש השני נבנה כ-70 שנה לאחר חורבן הבית הראשון, על ידי גולי בבל (עליית "עזרא ונחמיה"), ששבו לירושלים לאחר שקיבלו רשיון מכורש מלך פרס. בית המקדש השני עמד על תלו כ-580 שנה. בתקופת המלך הורדוס, בסוף המאה הראשונה לפני הספירה, בית המקדש הגיע לשיא פארו ונחרב על ידי טיטוס הרומאי בשנת 70 לספירה, בעקבות המרד הגדול.

המקום שעליו עמדו בית המקדש הראשון והשני נקרא הר המוריה או "הר הבית". הכותל המערבי הוא הקיר המערבי של החומה שהקיפה את שטח הר הבית.

6. בר ובת מצווה

בר היא מילה ארמית שפירושה בן. בנות בהגיען לגיל 12, ובנים בהגיעם לגיל 13, חוגגים את הגיעם לגיל מצוות. בגיל זה נחשבים הנערים והנערות לבוגרים, הם הופכים לחלק מהציבור, חייבים במצוות ואחראים למעשיהם. בכל קהילות ישראל בעולם מקובל לחגוג את יום הגיע הבן או הבת למצוות. אופי החגיגה משתנה ממקום למקום. יש המתרכזים בטקס עלייה לתורה, יש החוגגים בסעודת מצווה ויש הנוהגים להטיל על בר או בת המצווה משימה המבטאת את כניסתם לעולם האחריות והבגרות.

7 "ברית מילה"

ברית מילה זו המצווה הראשונה שנצטוו בה אברהם וזרעו (בראשית, פרק י"ז), והיא אות ברית בינם לבין ה'. בברית המילה כורתים את העורלה של תינוק זכר. אברהם נימול בגיל תשעים ותשע, ויצחק בנו היה הראשון שנימול בגיל שמונה ימים, וכך נוהגים עד היום. האדם המבצע את הברית נקרא מוהל. במהלך טקס ברית המילה נהוג להכריז על שם התינוק. נוכרי המבקש להתגייר חייב להימול.

לראש העמוד לעמוד ראשי

8. גלות בבל ושיבת ציון

בעקבות חורבן בית מקדש הראשון בשנת 586 לפני הספירה, הוגלתה ממלכת יהודה לבבל, שבה ביססו הגולים את חייהם החברתיים והתרבותיים. עם כיבוש בבל על ידי הפרסים, כ-50 שנה לאחר חורבן הבית, הכריז כורש מלך פרס, בשנת 538 לפני הספירה: "כל ממלכות הארץ נתן לי אלוהי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים …מי בכם מכל עמו יהי ה' אלוהיו עמו ויעל לירושלים" (עזרא א', ב-ג). בעקבות הצהרת כורש חלק מבני העם היהודי שבו לארץ, בכמה עליות הידועות בשמן "עליית עזרא ונחמיה", והקימו את בית המקדש השני.

9. "גמילות חסדים"

בשם זה מכנים את כלל המצוות המחייבות את האדם להיטיב עם הזולת ולהתחשב בצרכיו. במקומות רבים במקרא מודגשת החשיבות הרבה של מצוות שונות בין אדם לחברו (לדוגמה: שלושים ושש פעמים התורה מצווה על היחס הראוי כלפי הגר, היתום והאלמנה), וגם חז"ל הדגישו ביותר את חשיבות גמילות החסדים. במשנה נאמר "על שלושה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים" (מסכת אבות).

גמילות חסדים ניתן לקיים בשתי דרכים:

א. צדקה: באמצעות מתן כסף, כמענק או כהלוואה ללא ריבית.

ב. כעזרה רוחנית-נפשית לזולת שלא באמצעות מתן כסף (לדוגמה: הכנסת אורחים, ביקור חולים, לוויית המת וניחום אבלים).

10. הבעל שם טוב (הבעש"ט)

ר' ישראל בן אליעזר, שנודע בכינויו "בעל שם טוב", היה בעל סגולות ויכולת לחולל נפלאות. הוא ייסד את תנועת החסידות במזרח אירופה במאה ה-18. במשך השנים התאספו סביבו "חסידים", ההולכים בתורתו, ויחד חוללו את אחת התופעות הרוחניות החשובות ביותר של העת החדשה ביהדות – ה"חסידות". החסידות היא תנועה דתית וחברתית שטיפחה את האמונה התמה, את מרכזיות התפילה, את הדבקות באלוהים, את היכולת הנפשית לשמור תמיד על אופטימיות וביטחון בעתיד, וכן את האמונה במרכזיותו של "הצדיק" במסגרת הדתית והחברתית.

מול תנועה עממית זו עמדו "מתנגדים" רבים, ובראשם "הגאון מוילנה", המכונה הגר"א (הגאון ר' אליהו), שחששו מפגיעה בערך לימוד התורה וקיום מדוקדק של המצוות.

11. הלוח העברי

הלוח העברי מונה את הימים והשנים מאז בריאת העולם. חגי ישראל ומועדיו נקבעים בהתאם ללוח העברי, כך שעם ישראל בכל התפוצות חוגג את חגי ישראל באותה עת. חודשי השנה הם: תשרי, (מר)חשוון, כסלו, טבת, שבט, אדר, ניסן, אייר, סיוון, תמוז, אב ואלול. אחת לשנתיים-שלוש "מעברים" את השנה, כלומר, מוסיפים חודש– אדר א', כדי להתאים את הלוח העברי, המבוסס על שנת הירח, ללוח השנה הכללי המבוסס על שנת השמש, כדי שפסח יחול תמיד באביב, וסוכות בסתיו. שנה זו נקראת "שנה מעוברת". חלק מהחודשים הם בני 29 יום, וחלקם בני 30 יום. היום האחרון בחודשים בני 30 יום, וכן היום הראשון בכל חודש נקראים "ראש חודש". שני הימים הראשונים של חודש תשרי נראים "ראש השנה".

12. הלכה

הלכות הם חוקים ותקנות שעל פיהם מצווה האדם לנהוג. בסיסה של ההלכה הם המצוות והאיסורים שנכתבו בתורה, אך חכמים ורבנים במרוצת הדורות פירשו והרחיבו את הציוויים כדי להתאימם לתנאי החיים המשתנים. ההלכות והדינים קובצו בידי חכמים לקבצים הלכתיים למיניהם. הקובץ הראשון הוא המשנה, שנערכה, לפי נושאים, על ידי ר' יהודה הנשיא בארץ ישראל בשנת 220 לספירה לערך. ספרי הלכה רבים נכתבו במרוצת הדורות. החשובים בהם:

א. הי"ד החזקה, שכתב הרמב"ם, קובץ בן 14 חלקים (14 = י"ד).

ב. "שולחן ערוך", קובץ בן 4 חלקים שכתב ר' יוסף קארו שחי במאה ה-16 בצפת. על ה"שולחן" ערוך הוסיף הרמ"א (ר' משה איסרליש), שחי במאה ה-16, את ההלכות הנהוגות באשכנז וכינה את חיבורו "המפה".

ג. קיימת ספרות ענפה של שאלות ותשובות בהלכה, כדי לענות על שאלות שעולות עם השתנות הזמנים. ספרות זו נקראת ספרות שו"ת, והיא נמשכת עד ימינו אלה.

לראש העמוד לעמוד ראשי

13. זמירות ופיוט

זמירות ופיוטים הם שירה דתית המושרת או נקראת בעת התפילה, או במהלך סעודות או אירועים חגיגיים כמו חתונה. זמירות הם שירים ותשבחות שנוהגים לשיר בסעודת השבת, ועיקרם פיאור קדושת השבת, ביטוי להנאות הגוף ונפש במנוחת השבת וציפייה לגאולה בזכות שמירת השבת.פיוטים הם יצירות שיריות שייעודן הוא קישוט התפילה או כל טקס דתי אחר. פיוטים רבים נשמרו במהלך מאות השנים שבהן הם נכתבו. בין הפייטנים המפורסמים: ר' יהודה הלוי, שחי בספרד במאה ה-11 וכתב כ-300 פיוטים לכל מועדי ישראל, בהם נתן ביטוי עמוק לכמיהה לגאולה. ר' שלמה אלקבץ שחי בצפת במאה ה-16 וכתב את הפיוט "לכה דודי" הממשיל את השבת לכלה, ור' שלום שבזי שחי בתימן במאה ה-17, כתב כ-500 פיוטים, בהם נתן ביטוי נאמן לסבלותיהם ולכיסופיהם של בני דורו בשעותיהם הקשות.

14. חגים לאומיים

אלה הם חגים שנקבעו לציון הצלת העם היהודי. פורים נקבע בתקופת המקרא וחנוכה נקבע על ידי חז"ל לפני יותר מ-2000 שנה. יום העצמאות ויום ירושלים נקבעו בימינו.

פורים- נחוג בי"ד באדר (בירושלים חוגגים בט"ו באדר). החג נקרא על שם הפור, הוא הגורל שהפיל המן הרשע בבקשו לקבוע את התאריך שבו יושמדו היהודים. בפורים קוראים את "מגילת אסתר" (מגילה מקובץ ה"כתובים" בתנ"ך), שולחים "משלוח מנות" לחברים, ונותנים מתנות לאביונים.

חנוכה- נחוג שמונה ימים החל בכ"ה בכסלו, לציון נצחונו של יהודה המכבי על היוונים והמתייוונים, נס פך השמן וטיהור המקדש וחנוכתו בשנת 164 לפני הספירה. בחנוכה מדליקים נרות בחנוכייה, שהיא מנורה בת 8 קנים ושַמָש (למנורת המקדש היו 7 קנים).

ט"ו בשבט- ראשיתו של יום זה בקביעת יום קובע לשנת המס מן הצומח בתקופה הקדומה (מעשרות). כשגלה העם מאדמתו איבד יום זה את משמעותו המקורית, וברבות השנים קיבל אופי של געגוע לשיבת ציון ולנטיעת אילנות באדמת הארץ. המנהג שליווה יום זה בתפוצות היה אכילת פירות שנשתבחה בהן ארץ ישראל ולספר משבחי הארץ.

יום העצמאות- נחוג בה' באייר. ביום זה בשנת תש"ח 1948, הכריז דוד בן גוריון עם חברי מועצת העם על הקמת מדינת ישראל, וחתמו על מגילת העצמאות. יום העצמאות נפתח בטקס ממלכתי בהר הרצל בירושלים במהלכו נערכת הדלקת משואות. במהלך היום נערכים טקסים ממלכתיים ותפילות חגיגיות.

יום ירושלים- חל בכ"ח באייר, לציון שחרור העיר העתיקה במלחמת ששת הימים בשנת תשכ"ז (1967). ביום זה עולים המונים לירושלים ונערכות בו תפילות חגיגיות ליד הכותל המערבי.

15. חופה וקידושין

במעמד החתונה אנו משלבים שני טקסים בו זמנית. הטכס הראשון הוא הקידושין בו הופכים בני הזוג להיות מקושרים ומוכרים כאיש ואישה על פי חוק. את טקס הקידושין עורכים במעמד ציבורי מתחת לחופה (טלית או יריעת בד מעוטרת).

הטקס השני הוא טקס הנישואין שעניינו כניסת בני הזוג לבית המשותף החדש (בעבר הרחוק הפרידה שנה בין שני הטקסים וכיום שניהם נעשים תחת חופה אחת). טבעת הנישואין מבטאת את הקשר והזיקה בין בני הזוג, והעמידה מתחת לחופה מבטאת את התקרה המשותפת המכנסת תחתיה את השניים. בתום הטקס החתן שובר כוס זכוכית כזכר לחורבן ירושלים. נהוג להזמין בני משפחה וחברים רבים לטקס החתונה כדי לשמח את החתן והכלה, ולקיים סעודה חגיגית בליווי ריקודים.

לראש העמוד לעמוד ראשי

16. חז"ל - תנאים ואמוראים

חכמינו זכרם לברכה. כינוי למנהיגים הרוחניים של עם ישראל מימי בית שני ועד לכיבוש המזרח התיכון על ידי האיסלאם. חכמים אלה עסקו בחקיקה, בשיפוט, בהוראה, בפירוש התורה ובהנהגת הקהילה. אחד המוסדות שהקימו היה הסנהדרין – מועצה של שבעים חכמים שהייתה הגוף הפוסק העליון בענייני משפט וחקיקה לעם ישראל. העומד בראשה נקרא "נשיא". המורשת הכתובה שהנחילו לנו נקראת "תורה שבעל פה".

מבין הקבוצות העיקריות של חז"ל :

תנאים (המילה תנא בארמית פירושה בעברית שנה, למד. ממנו נגזרה המילה "משנה") – חכמים שחיו בארץ ישראל עד שנת 220 לספירה. דבריהם ומחלוקותיהם השתמרו במשנה ובמדרשי התנאים.

המפורסמים שביניהם : הלל ושמאי, ר' עקיבא, ר' יהודה הנשיא – עורך המשנה.

אמוראים (המילה אמורא היא בארמית ומשמעותה אמירה). היו ממשיכי דרכם של התנאים. הם חיו בין השנים 200 ל-500 לספירה בארץ ישראל ובבבל. דבריהם ומחלוקותיהם נשתמרו בתלמוד הירושלמי ובתלמוד הבבלי ובמדרשים (לדוגמה: מדרש "בראשית רבה").

17. ימי אבל וצום

ארבעה ימי צום ואבל לאומי נקבעו על חורבן בית המקדש ועל היציאה לגלות. החשוב מכולם הוא תשעה באב, היום שבו נחרבו שני בתי המקדש. ביום זה קוראים את מגילת "איכה", מגילה הכתובה בתנ"ך, ב"כתובים". זו מגילת קינה על חורבן העיר, הפותחת במילים "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם" (איכה = איך).

ימי האבל הנוספים הקשורים לחורבן בית המקדש הראשון הם: עשרה בטבת, היום שבו החל המצור על ירושלים. י"ז בתמוז, היום שבו הובקעה חומת העיר ירושלים, וצום גדליה, החל ב-ג' בתשרי. גדליה בן אחיקם היה מנהיג שארית הפליטה לאחר החורבן, ומשנרצח עזבו את הארץ אחרוני היהודים.

בימינו נקבעו ימי אבל לאומי נוספים:

א. יום הזיכרון לשואה ולגבורה, חל בכ"ז בניסן. יום זה נבחר משום שבתקופה זו פרץ מרד גטו ורשה. ביום זה מתייחד העם עם זכר שישה המיליון שנספו בשואה.

ב. יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, החל בד' באייר, סמוך ליום העצמאות. ביום זה מתייחד העם עם זכר החללים שנפלו על הקמת המדינה ועל שמירת ביטחונה, ועם חללי הטרור. דגל המדינה מורד לחצי התורן, מושמעת צפירה ומתקיימות עצרות זיכרון ממלכתיות ברחבי המדינה.

18. ימים נוראים

בשם זה מכונים הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים (מא' תשרי עד י' בתשרי). (המילה "נורא" משמעה מַפִיל אימה ופחד, או מעורר יראת כבוד). ימים אלה הם ימים של חשבון נפש, ושל בקשת סליחה וכפרה בעניינים שבין אדם לחברו, לפיכך הם נקראים "עשרת ימי תשובה".

ראש השנה: חל בימים א' וב' בתשרי. בימים אלה מרבים בתפילה ותוקעים בשופר. ראש השנה הוא חג תחילת השנה, היום שבו לפי המסורת היהודית נברא העולם, יום המלכת הקב"ה למלך, ויום הדין לכל באי עולם.

יום הכיפורים: חל בי' בתשרי, הוא היום הקדוש ביותר בשנה, יום סליחה וכפרה על חטאים שבין אדם למקום (כלומר לאלוהים). ביום זה צמים כדי להינתק משגרת החיים ולהקדיש את כל כוחות הנפש כדי לכפר על החטאים ולשוב בתשובה. על עבירות שבין אדם לחברו חייב האדם לבקש מחילה מחברו ורק אחר כך מאלוהיו.

לראש העמוד לעמוד ראשי

19. יציאת מצרים ומעמד הר סיני

אלה הם שני האירועים המכוננים בתולדות עם ישראל. התורה רואה ביציאת מצרים את היסוד המשפטי לחירות האדם. יציאת מצרים היא אחד היסודות לאמונת ישראל בה' אלוהי ישראל (כשם שבריאת העולם היא יסוד לאמונה בה' כבורא עולם). חשיבות זיכרון יציאת מצרים אינה רק בשל חשיבותו ההיסטורית, אלא, בעיקר בשל הערכים הנובעים ממנה: אמונה באלוהים, חשיבות החופש וערכים של צדק חברתי (מצוות חברתיות רבות באות להזכיר לנו את עבדות מצרים). גם השבת והחגים הם זכר ליציאת מצרים. יציאת מצרים משמשת גם לחיזוק אמונת העם בכוח ה' להושיע ולגאול. יציאת מצרים התרחשה בליל ט"ו בניסן, ואנו חוגגים אותה ב"ליל הסדר".

במעמד הר סיני נכרתה הברית הראשונה בין העם לאלוהיו. לפי המסופר בתורה עלה משה רבנו אל הר סיני, לקבלת התורה. עם עלייתו התגלה האלוהים לכל עם ישראל ובמעמד זה ניתנו לנו עשרת הדיברות, הפותחים במילים "אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". בחג השבועות אנו חוגגים את מתן התורה לעם ישראל.

20. כיבוד הורים ומורים

כיבוד אב ואם הוא הדיבר החמישי בעשרת הדיברות. עובדה זו מלמדת אותנו על חשיבותו. הבן והבת חייבים להתייחס אל הוריהם בכבוד וביראה. המסורת היהודית מדגישה מאוד את חשיבות מצוות כיבוד ההורים, משני טעמים עיקריים: בשל העובדה שהם נתנו לנו את מתנת החיים וכדי להדגיש את החשיבות שבהנחלת המסורת מדור לדור. עיקרה של מצווה זו הוא דווקא בחיים הבוגרים, כאשר הבנים מטפלים בהוריהם הקשישים. חז"ל הוסיפו למצווה זו את החובה לכבד תלמידי חכמים ומורים.

21. כשרות

כשרות הוא מונח המצביע על מאכלים ומשקאות המותרים לאכילה ולשתייה לפי דיני ישראל. יש מאכלים האסורים לאכילה, כגון: בעלי חיים המוגדרים כאסורים (לדוגמה: חזיר או תנשמת). יש מאכלים המותרים לאכילה, אולם יש להכשירם לכך (למשל, באמצעות שחיטה כשרה), ויש מאכלים שמותר לאוכלם, אך צירופם אסור, כגון בשר וחלב.

מערכת שלימה הוקמה בכל קהילות ישראל כדי להשגיח שכל מוצרי המזון יוכנו על פי כללי הכשרות.

22. מיסטיקה, קבלה וזוהר

מיסטיקה היא תורת הסוד והנסתר, וקבלה היא כינוי לחלק המרכזי בתורת הסוד והמסתורין בישראל. הקבלה היא ידע סודי שאותו רשאים לגלות רק לאנשים מסוימים מגיל מסוים, בעלי מידות מוסריות, ועניינו בעולם האלוהות ובזיקות שבינו לבין עולם האדם.

ספר הזוהר הוא הספר המרכזי בקבלה. המסורת היהודית מייחסת את כתיבתו לר' שמעון בר יוחאי, במאה השנייה לספירה, ואילו החוקרים סוברים כי הוא נכתב במאה ה-13. המקובלים (האנשים העוסקים בקבלה) תופסים את האלוהות כמקור של אור רוחני זך ואין-סופי המאציל ליקום מאורו. דרכי התגלות האל בעולם נקראים בקבלה "ספירות", דרכם נובע השפע האלוהי מהאל לאדם.

23. סידור ומחזור תפילה

אלה הם הספרים שבהם כתובות ומסודרות כל הברכות והתפילות שאדם יהודי אומר בימי חול, בשבתות ובחגים. הסידור כולל את תפילות היומ-יום והשבתות, והמחזור כולל תפילות מיוחדות לימים הנוראים (ראש השנה ויום כיפור) ולשלושת הרגלים (פסח שבועות וסוכות). בסידור נמצאות גם התפילות והברכות הנאמרות באירועים הכרוכים במחזור החיים (ברית מילה, נישואין, לווית המת ודומיהם). מכיוון שיש מנהגי תפילה שונים בעדות ישראל, קיימים נוסחי סידורים ומחזורים שונים. הסידור והמחזור הם בין הספרים הידועים והנדפסים ביותר בעם ישראל.

לראש העמוד לעמוד ראשי

24. רב ורבנות

המונח רב משמש בשתי משמעויות: א. מנהיג של קהילה ב. תלמיד חכם, מורה לתלמידים.

בראש כל קהילה יהודית, במהלך הדורות, עמד רב שעסק בהוראה, בקביעת הלכה, בשיפוט על פי דין תורה, בפיקוח על כשרות ובניהול ישיבות. במקומות מסוימים ייצג הרב את הקהילה בפני השלטונות.

רב ממונה לתפקידו לאחר שעבר מבחני ידע בהלכה וקיבל "סמיכה" מרבנים, כדי שיוכל לפסוק הלכה ולהרביץ תורה.

בארץ ישראל, בזמן המנדט הבריטי הוקמה הרבנות הראשית, שבה מכהנים רב ראשי ספרדי המכונה "הראשון לציון" ורב ראשי אשכנזי. הרב הראשי האשכנזי הראשון היה הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שנודע בשל חיבתו לחלוצים ותפיסתו הדתית-לאומית, והרב הספרדי הראשון היה הרב יעקב מאיר. תארים נוספים לרב: חכם, תלמיד חכם, דיין, מורה צדק, מארי.

25. רמב"ם

ר' משה בן מימון, מענקי הרוח של העם היהודי. נולד בספרד במאה ה-12, משם נדדה משפחתו לצפון אפריקה, לארץ ישראל, ולבסוף למצרים, שם חי עד לפטירתו. במצרים שימש כמנהיג הקהילה היהודית, וכרופא החצר של הסולטן המצרי. באישיותו שילב הרמב"ם גדולה בתורה, מומחיות רפואית והשכלה פילוסופית רחבה. בין ספריו: פירושו למשנה, ספר ההלכה "משנה תורה" (הי"ד החזקה), וספר הפילוסופיה "מורה נבוכים". בשל גדולתו נקרא "הנשר הגדול". מכל קצות העולם היהודי פנו אליו בשאלות והעריצו אותו. עליו נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה", כלומר מאז משה רבנו לא היה גדול כמשה בן מימון. על פי המסורת הוא נקבר בטבריה.

26. רש"י

ר' שלמה יצחקי, גדול פרשני המקרא והתלמוד ואחד מפוסקי ההלכה. חי בצרפת במאה ה-11. פירושיו למקרא ולתלמוד, הקצרים והמדויקים, הפכו חלק בלתי נפרד מלימודם. רש"י ביאר מלים רבות במקרא ואף יצר מילים (כגון: הבלגה) ופתגמים (כגון "אם אין שלום – אין כלום"). רש"י התפרנס למחייתו מעבודת הכרם. חרף גדלותו בתורה היה ענו, וכאשר לא ידע לפרש דבר מסוים ציין "איני יודע פירושו".

27. שבת

השבת הוא יום מנוחה וקדושה. ביום השבת האל שבת ממלאכתו בששת ימי בראשית. השביתה ממלאכה מבטאת את האמונה בבורא עולם, ששבת ביום השביעי מכל מלאכתו (בראשית, ב') ואת השוויון החברתי בין בני האדם, שכן המנוחה בשבת חלה גם על העבד, על האמה ועל הגר (ואפילו על בעלי החיים) (שמות י"ט, ט').

עם כניסת השבת מדליקות הנשים נרות שבת. בליל שבת ובבוקר יום השבת מקדשים את השבת בקידוש על היין. עם צאת השבת עורכים טקס "הבדלה", כדי לציין את המעבר מקודש לחול. הרעיון של יום השבת כיום מנוחה שבועי אומץ על ידי אומות העולם.

28. שלושה רגלים

המילה "רגלים" פירושה בלשון המקרא פעמים. שלושת המועדים שהתורה ציוותה לעלות בהם לרגל לירושלים, לבית המקדש, הם חג הפסח, חג השבועות וחג הסוכות. את חג הפסח, חג המצות, חוגגים בט"ו בניסן. ערב החג הראשון הוא "ליל הסדר", בו קוראים ב"הגדה של פסח", אוכלים מצות ושותים ארבע כוסות יין. את חג הפסח חוגגים שבעה ימים.

חג השבועות, חג הביכורים, חל ב-ו' בסיון. לפי המסורת, מעמד הר סיני שבו ניתנו עשרת הדיברות חל בשבועות, לפיכך החג נקרא גם חג מתן תורה. מיום זה החלו בהבאת הביכורים למקדש מ"שבעת המינים" שהשתבחה בהם הארץ.

חג הסוכות, חל בט"ו בתשרי. בחג זה יושבים בסוכות לזכר הסוכות שעשו בני ישראל בשנות נדודיהם במדבר. נוטלים את ארבעת המינים (אתרוג, לולב, הדס וערבה) כסמל לאחדות ישראל. חג הסוכות נחוג במשך שבוע ולאחריו יש חג נוסף "שמיני עצרת" (כפי שהוא קרוי בתורה) שהוא, בארץ ישראל, גם חג שמחת תורה, שבו מסיימים את הקריאה בספר "דברים" ומתחילים בקריאה מחודשת ב"בראשית".

לראש העמוד לעמוד ראשי

29. תור הזהב וגירוש ספרד

תור הזהב הוא כינויה של תקופת פריחה של היהודים בספרד בימי הביניים (תור פירושו עידן, תקופה). תקופה זו היא פרק חשוב ביצירה הרוחנית היהודית, בה פרחה השירה, ההגות והפרשנות. בין הבולטים שבחכמי ספרד: ר' יהודה הלוי – פילוסוף ומשורר, ור' אברהם אבן עזרא, שהיה משורר ופרשן המקרא. החל מהמאה התשיעית ועד המאה ה-13, הייתה ספרד מקלט ליהודים, והקהילה היהודית נהנתה בה מרווחה כלכלית ומפריחה תרבותית. עם הכיבוש הנוצרי של ספרד השתנה היחס ליהודים ומצבם החל להידרדר. היהודים נרדפו ונדרשו להתנצר; אלה שסירבו הועלו על המוקד. יהודים רבים המירו את דתם למראית עין, ונקראו "אנוסים". ב-1492 הוצא צו גירוש לכל יהודי ספרד.

30. תורה שבעל פה

הפירושים וההסברים שנתנו חכמים לתורה בפרט, ולתנ"ך בכלל, וכן ההלכות והדינים שנקבעו על ידי חכמים כדי לענות על צורכי החיים המשתנים, נקראים "תורה שבעל פה". בתחילה נלמדו פירושים אלה בעל פה, והועברו מדור לדור. אולם בערך בשנת 220 לספירה החלו להעלותם על הכתב מחשש שתישכח התורה שבעל פה. על פי המסורת מקורה של התורה שבעל פה, כמו של התורה שבכתב, הוא בהר סיני.

התורה שבעל-פה כוללת בעיקר את הקבצים הבאים:

א. המשנה – היא אוסף חוקים ומחלוקות שנמסרו בעל פה, עד לעריכת המשנה ע"י ר' יהודה הנשיא בערך בשנת 220 לספירה. היא ערוכה על פי נושאים המקיפים את כל תחומי החיים, כמו : חגים ומועדים, נישואין, חקלאות, משפט ועוד.

ב. התלמודים (הבבלי והירושלמי) הם ספרים הכוללים את הדיונים שהתקיימו, עד למאה החמישית-ששית, בבתי המדרש בעקבות המשנה. התלמוד הבבלי היה ועדיין משמש כספר הלימוד העיקרי בישיבות ובבתי המדרש.

ג. מדרשי הלכה ואגדה הם פירוש על המקרא (שלא על דרך הפשט), אם לשם לימוד דיני התורה ואם לשם הפקת רעיונות והדרכה בדרכי החיים.

31. תנועת ההשכלה

תנועת ההשכלה היא תנועה שקמה במאה ה-18 במערב אירופה. ה"משכיל" היהודי צירף לידיעתו בתורה שליטה בלשון העמים, בקיאות בהשכלה כללית, התעניינות בהווי העולם הלא-יהודי. קנה המידה החדש הוא השכל, התבונה והטבע ולא רק המסורת. מנהיגה הרוחני של תנועה זו היה משה מנדלסון, פילוסוף יהודי שחי בגרמניה. מנדלסון ביקש להוכיח כי אדם יכול להישאר יהודי נאמן ברשותו הפרטית, ויחד עם זאת לתרום לתרבות הכללית. מפעלו הספרותי הגדול הוא תרגום התורה לגרמנית עם ביאור חדש.

32. תנ"ך

אלה הם ראשי התיבות של תורה נביאים וכתובים. שמם של 24 כתבי הקודש, המקודשים על פי המסורת היהודית. חמשת חומשי התורה הם: בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים. בין ספרי הנביאים כלולים הספרים יהושע, שופטים ושמואל, ישעיהו וירמיהו, ובין ספרי הכתובים כלולים תהילים, וכן מגילת רות, מגילת אסתר ומגילת איכה. חמשת חומשי התורה מחולקים לפרשות. מדי שבת קוראים פרשה אחת הנקראת "פרשת השבוע", ולאחריה קוראים פרק מנביאים הנקרא "הפטרה".

לראש העמוד לעמוד ראשי

33. תפילות וברכות

התפילה היא מרכז חייו הרוחניים של האדם המאמין בעמידתו לפני הבורא. חכמים תיקנו שלוש תפילות בבוקר – שחרית, ובשבת ובחגים גם מוסף, אחר הצהריים – מנחה, ובערב – ערבית. התפילות תוקנו כנגד הקורבנות שהוקרבו במקדש. ביום הכיפורים מתפללים אחרי תפילת מנחה את "תפילת נעילה".

בבוקר ובערב קוראים את הפסוק "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד", ולאחריו נאמרות תפילות על אהבת האל ושמירת מצוותיו. לאחר קריאת שמע מתפללים "תפילת שמונה עשרה" הכוללת 19 ברכות, ובה כלולות דברי שבח והודיה לאל, ובקשות שונות כגון: רפואה, פרנסה (גשמים) ושלום.

בימינו תוקנו תפילות נוספות: תפילה לשלום המדינה ותפילה לשלום חיילי צה"ל.

נוסח של התקשרות נוספת אל הקב"ה הן ברכות. אדם הנהנה מהעולם מברך את האלוהים על כך. לפיכך, קיימות ברכות על אוכל ושתייה, על הנאה מריחות, ועוד. כמו כן מברכים ברכה לפני עשיית מצווה, לדוגמה: ברכה על הדלקת נרות שבת.

34. תשמישי מצווה וקדושה

חפצים שונים משמשים את האדם בעבודת האלוהים. ביניהם: מזוזה, תפילין, טלית וציצית.

מזוזה – היא מגילת קלף קטנה שבה כתובות שתי פרשות מהמקרא ("שמע ישראל", "והיה אם שמוע"). אותה קובעים בפתח הדלת (בלשון המקרא מקום זה נקרא מזוזה). המקור לכך הוא מקראי: "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" (דברים, י"א). המזוזה היא סימן היכר לביתו של יהודי.

תפילין – שתי קופסאות המחוברות לרצועות עור, שהמתפלל מניח על ראשו ועל זרועו השמאלית בתפילת שחרית בימות החול. בתוכן כתובות ארבע פרשיות מהתורה. המקור לציווי הוא "וקשרתם לאות על ידך..." (דברים, י"א).

טלית – יריעת בד שמתעטפים בה בשעת התפילה, אשר בארבע כנפותיה (צדדיה) נקשרות ציציות. הציציות הן חוטי פשתן שמטרתם להזכיר את המצוות בכל עת, בעקבות האמור בתורה "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם...למען תזכרו..." (במדבר ט').

ציצית היא "טלית קטן", הנלבשת מתחת לחולצה.

לראש העמוד לעמוד ראשי