זכויות האדם מבוססות על "זכויות טבעיות", שהן הזכויות המוקנות לאדם מכיוון שנוצר בצלם אלוהים, ומכוח טבעו וכבודו האנושי. זכויות אלה אינן תלויות בשלטון כלשהו, ולפיכך אין השלטון רשאי לשלול אותן. מהנחות אלה נובעות בראש וראשונה הזכות לחיים, המקדשת את חיי האדם מכל וכול, והזכות לכבוד, שניתן לראות בה את העיקרון הכללי שממנו נובעות כל שאר הזכויות. עם זאת, יש לזכור כי אין זכויות מוחלטות ובלתי מוגבלות.

חוק כבוד האדם וחירותו, שהתקבל בכנסת, הוא אחד הביטויים למימוש הזכות לכבוד.

2. אמנה חברתית

רעיון האמנה החברתית מבוסס על כך שבני האדם הסכימו מרצונם החופשי להתארגן בחברה ולקבל על עצמם כללים, חוקים, פיקוח ומגבלות. הסכמה זו היא מעין ברית. האדם אמנם מאבד חלק מחירותו הטבעית, אך זוכה לביטחון קיומי רב יותר ולדאגה לצרכיו ולזכויותיו. האמנה החברתית היא רעיון ואינה מסמך כתוב.

רעיון האמנה החברתית עומד בבסיסה של כל מדינה דמוקרטית.

3. אמנות ג'נבה

אמנות ג'נבה עוסקות בהתנהגות הראויה בזמן מלחמה. האמנות עוסקות בדרישה למתן טיפול רפואי לפצועים, כולל לחיילי האויב; בתביעה להתנהגות הוגנת עם שבויי מלחמה, ובחובה להגן על אזרחים בעת קרב. מדינת ישראל חתומה על אמנות ג'נבה.

4. אמנות זכויות האדם

אמנות אלה נובעות מתפיסת האמנה החברתית, שעל פיה, לכל אדם באשר הוא אדם מוקנות זכויות. תפקיד המדינה בהקשר זה הוא כפול: א. על המדינה מוטלת החובה להימנע מלפגוע ללא הצדקה בזכויות האדם כמו חופש התנועה, חופש הדת, המצפון והאמונה, חופש הביטוי והזכות לפרטיות. ב. המדינה מחויבת לנקוט באמצעים מגוונים ולפעול כדי להגן על זכויות האדם: חייו, כבודו וביטחונו, ולהבטיח לתושבים ולאזרחים במדינה תנאי מחייה נאותים ונגישות לשירותים חברתיים.

האו"ם, סמוך להקמתו, יצא בהכרזה על זכויות האדם. מדינת ישראל הייתה בין המדינות שאישרו את ההכרזה.

לראש העמוד לעמוד ראשי

5. אמנת זכויות הילד

אמנה זו התקבלה באו"ם במטרה להגן על הצרכים המיוחדים של ילדים. מאחר שהילדים תלויים במידה רבה במבוגרים, בעיקר בהוריהם ובמוריהם; ומשום שהסתבר כי לא תמיד מגלים המבוגרים את האחריות הנדרשת, ולא תמיד שומרים על זכויות הילדים - מצא האו"ם לנכון לנסח אמנה מיוחדת שתדגיש את מחויבותה של החברה לדאוג לצרכים הפיזיים, הנפשיים והחינוכיים של הילדים. מדינת ישראל קיבלה על עצמה אמנה זו.

6. בג"ץ - בית המשפט הגבוה לצדק

אחד מתפקידיו של בית המשפט העליון הוא לשמש כבג"ץ. לבג"ץ תפקיד מיוחד במשטר הדמוקרטי - לבקר את רשויות השלטון ולדאוג כי פעולותיהן לא יפגעו במערכת הערכים הבסיסית שעליה מושתתת הדמוקרטיה במדינה. בג"ץ דן בעניינים שיש ספק בחוקיותם, ובכלל זה גם בחוקים של הכנסת. אזרחים החשים כי נפגעו זכויותיהם, או כי נגרם עוול לאחרים על ידי המדינה או על ידי שלוחותיה, פונים לבג"ץ בבקשה לעשות עמם צדק. פנייה לבג"ץ נקראת עתירה.

7. בחירות

בחירות דמוקרטיות: כלליות, אישיות, חשאיות, עתיות (מחזוריות):

בכל משטר דמוקרטי מתקיימות בחירות מדי שנים מספר; בישראל מדי ארבע שנים (מחזוריות). לכל אזרח מעל לגיל 18 יש זכות הצבעה השווה קול אחד, ומגיל 21 רשאי כל אזרח (מלבד אלה שעברו עברה שיש עמה קלון) להיבחר לכנסת (כלליות). כל אחד מצביע באופן עצמאי לפי החלטתו האישית, ואין איש רשאי לכפות עליו כיצד להצביע. לא אביו ואמו, לא רבו או מפקדו, ולא כל איש אחר (אישיות). ההצבעה נעשית מאחורי פרגוד, והמעטפות שבהן מצביעים נשארות אנונימיות (חשאיות).

8. בתי דין דתיים

בתי דין דתיים, דנים במעמד האישי של האזרחים, כגון בנישואין, בגירושין, בלידה ובמוות. בתי הדין הרבניים דנים באוכלוסייה היהודית בעניינים הקשורים במעמד האישי. הסמכות לשפוט בבתי הדין ליהודים הוענקה לדיינים, והם פוסקים על פי ההלכה היהודית.

הקאדי הוא איש דת מוסלמי המכהן בבתי הדין השרעיים למוסלמים. הוא פוסק בשאלות של המעמד האישי של האוכלוסייה המוסלמית בישראל.

גם לקהילה הדרוזית בתי דין דתיים, שבהם מכהן קאדי מאד'הב, ולו סמכות על ענייניהם האישיים של הקהילה הדרוזית.

הנוצרים במדינת ישראל משתמשים בשירותי הדת הניתנים על ידי הכנסיות השונות, והמספקים את הצרכים הדתיים של האוכלוסייה הנוצרית.

9. בתי המשפט - הרשות השופטת

הרשות השופטת מפרשת את החוקים והתקנות הקיימים, ודנה בסכסוכים משפטיים שונים. הרשות השופטת היא מערכת עצמאית ואינה תלויה ברשויות האחרות: הממשלה והכנסת. עיקר כוחה של הרשות השופטת ניתן לה על ידי האוכלוסייה, הרואה בה רשות ללא פניות, החותרת לצדק ולאמת. מערכת המשפט בישראל – הרשות השופטת – מונחית על ידי שלטון החוק. החוק מנחה את השופט בעבודתו. העקרונות הנכללים בשלטון החוק הם:

א. שוויון בפני החוק – כל אדם ללא תלות במוצאו, במעמדו, במינו או בדתו זכאי ליחס שוויוני מצד השופט ומצד המשפט.

ב. פומביות המשפט – הצדק חייב להיראות ולא רק להיעשות. על בית המשפט להפגין לעין כל את שלטון החוק, מלבד במקרים מיוחדים. למרות זאת, אין לפרסם פרטים על קטינים מתחת לגיל 18, במטרה להגן עליהם.

ג. הזכות להליך הוגן - כל אדם זכאי להגנה על עצמו בבואו לפני השופט.

בארץ שלוש דרגות של בתי משפט, לפי חומרת העניין: השלום, המחוזי והעליון. מלבד זאת קיימים בתי משפט לנוער, שבהם המגמה לשקם גוברת על המגמה להעניש; בתי משפט למשפחה, בתי דין לעבודה ועוד.

לראש העמוד לעמוד ראשי

10. גזענות

גזענות היא עמדה והתנהגות המפלה בין בני אדם על רקע צבעם או על רקע השתייכותם האתנית, הלאומית או הדתית.

הדוגמה האיומה ביותר של הגזענות היא תורת הגזע שפותחה בגרמניה על ידי התנועה הנאצית. הנאצים העמידו את עצמם בראש המדרג האנושי ([הגזע הארי/הצפון אירופי), וכל האחרים נחשבו לנחותים מהם. במקום הנמוך ביותר דורגו היהודים.

היום נחשבת הגזענות לאחד הפשעים המרכזיים נגד האנושות (נוסח האמנה הבין-לאומית בדבר ביטול אפליה גזעית על כל צורותיה אושרר על ידי מדינת ישראל).

11. דגל

לכל מדינה דגל שמסמל ומזהה אותה. דגלה של מדינת ישראל הוא בצבעי כחול לבן, ומגן דוד במרכזו. סימנים אלה לקוחים מהמורשת היהודית, ומבטאים את הזהות הקולקטיבית. את הדגל מניפים בטכסים ובאירועים מיוחדים (יש להראות תמונה).

12. דמוקרטיה

דמוקרטיה היא צורת משטר שבה שותפים האזרחים בקביעת השלטון. שותפות זו נעשית קודם כל בפעולת הבחירות. הבחירות קובעות מי ניצח בתחרות על הרעיונות למיניהם, על התוכניות למיניהן, ועל המעשים שמבטיחות המפלגות הפוליטיות לאזרחים. תפקידה המהותי של הדמוקרטיה הוא להבטיח את שמירת זכויותיהם של כל אזרחיה ותושביה. בדמוקרטיה מתקבלות החלטות על פי הצבעת הרוב, תוך מחויבות לשמירה על זכויות המיעוט.

לראש העמוד לעמוד ראשי

13. הומניזם

ההומניזם (ששורשיו באיטליה בתקופת הרנסאנס) הוא השקפת עולם שעיקריה הם פיתוח הרוח האנושית ועידונה, ופיתוח התרבות, האומנות והמדע. להומניזם מקום חשוב בביסוסו של הרעיון "האדם במרכז". כלומר, הדגשת מקומו של האדם כמרכז הבריאה וכאחראי לגורלו. ההומניזם הוא רעיון מרכזי בדמוקרטיה, ובא לידי ביטוי גם באמנות זכויות האדם.

14. המנון

לכל מדינה יש המנון. המנון מדינת ישראל הוא "התקווה", שנכתב על ידי נפתלי הרץ אימבר. תוכנו מבטא את כמיהת העם היהודי להיות עם חופשי במדינת ישראל (יש להכיר את מילות ההמנון).

15. הפרדת רשויות

שלוש רשויות נפרדות קיימות במשטר הדמוקרטי: הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת. שלוש רשויות השלטון אינן כפופות זו לזו, ולכל אחת מהן כללי פעולה משלה. עיקרון הפרדת הרשויות מאפשר ביקורת הדדית של רשויות השלטון זו על זו, אי תלות של האחת ברעותה, וכן חלוקת הסמכויות בין הרשויות, במגמה למנוע את ריכוז הכוח השלטוני בידי קבוצה אחת.

16. חברה אזרחית

פעילותם של האזרחים במדינה הדמוקרטית חשובה מעין כמוה. האזרחות הפעילה יכולה להתבטא בכל מיני אופנים (בארגונים או בפעילויות מזדמנות). למשל, בהסבת תשומת הלב של רשויות המדינה או של הרשויות המקומיות לבעיות של אזרחים ושל תושבים. הפעילות של האזרחים יכולה לשנות החלטות של הממשלה, להשפיע על הדיונים, להפחית מחירים של מוצרים, ועוד ועוד. ככל שהאזרחים במדינה מממשים יותר את זכותם להשפיע, כך מתחזקת החברה האזרחית במדינה.

17. חוק ביטוח בריאות ממלכתי

תפקיד חוק הבריאות הממלכתי, להבטיח לכל אדם במדינה טיפול בריאותי הולם, ללא קשר לאפשרויותיו הכלכליות. בנוסף התקבל על ידי הכנסת חוק זכויות החולה. חוק זה מבהיר את האחריות של המערכת ושל הרופא לבריאות האזרחים, וקובע את סל הבריאות, שבו מפורטים התרופות והטיפולים המגיעים לחולים. הסל מתעדכן מדי שנה.

18. חוק השבות

זה החוק החשוב ביותר המבטא את אופייה היהודי של אוכלוסיית המדינה. בשנת תש"י (1950) נחקק חוק השבות, שעל פיו מדינת ישראל רואה עצמה ביתו של כל יהודי בעולם כולו. "כל יהודי זכאי לעלות ארצה". בתוקף חוק זה כל יהודי מהתפוצות שעולה לישראל זכאי לקבל אזרחות ישראלית ללא כל תנאי.

תושבי המדינה שאינם יהודים יכולים לקבל אזרחות ישראלית על פי ההגדרות בחוק האזרחות.

לראש העמוד לעמוד ראשי

19. חוק חינוך ממלכתי

מדינת ישראל, מייד עם הקמתה, חוקקה את חוק לימוד חובה, (התש"ט-1949), המחייב כל ילד וילדה ללמוד במערכת החינוך מגיל 5 – גן חובה. כיום חל חוק חינוך חובה עד כיתה י'.

לפי החוק, מחויבת המדינה לספק לכל ילדה וילד מקום במוסד חינוכי – גן או בית ספר. הלימודים עד סיום כיתה י"ב לפי החוק אינם כרוכים בתשלום. חוק חינוך ממלכתי התשי"ג - 1953 (שעודכן בשנת תש"ס-2000), קבע לא רק את זכות הילדים לחינוך, אלא גם את הערכים ואת הארגון של מערכת החינוך, כמערכת מעצבת את אזרחי העתיד. התוכנית לליבה לימודית-חינוכית, נגזרת מחוק החינוך הממלכתי.

20. חירות - הזכות לחירות

בזכות לחירות שני היבטים. ההיבט הראשון הוא חירות כללית לפעולה, שמשמעותה כי זכותו של כל אדם להתנהג כרצונו, כל עוד לא הוגבלה זכות זו בחוק, או בכללי ההתנהגות המקובלים. ההיבט השני כולל חירויות מיוחדות שחיוניות לקידום כבוד האדם ורווחת החברה, כמו: חירות המחשבה והדעה – חירויות המעגנות את חופש הביטוי, את חופש הביקורת ואת חופש המדע; חירות האמונה הדתית והפולחן הדתי – חירות המעגנת את זכותו של הפרט לבחור בדת ובפולחן; חופש התנועה, האסיפה וההתאגדות – חירויות המעגנות את הזכות לנוע ממקום למקום, להפגין, לשבות, להתארגן במפלגה, בהסתדרות עובדים, באיגוד מקצועי, בקבוצת אינטרס ועוד.

21. כנסת ישראל - הרשות המחוקקת

הכנסת היא הרשות שתפקידה לחוקק חוקים, לבקר את עבודת הממשלה ולהחליט ולאשר פעילות בנושאים מהותיים, כגון, העלאת מסים וחלוקת התקציבים. בכנסת מכהנים 120 חברי כנסת, הנבחרים אחת לארבע שנים (אלא אם נופלת הממשלה ומתקיימות בחירות מוקדם יותר). חברי הכנסת הם נציגי המפלגות, שקיבלו בבחירות את הקולות הרבים ביותר יחסית לאחרים.

22. מגילת העצמאות

מגילת העצמאות – ההכרזה על הקמת מדינת ישראל – היא המסמך המכונן של מדינת ישראל. ביום ששי, ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, התכנסו חברי מועצת העם במעמד חגיגי באולם מוזיאון תל-אביב שבשדרות רוטשילד, והכריזו על הקמתה של מדינת ישראל. תאריך החתימה על המגילה נקבע בלוח השנה כיום העצמאות.

מגילת העצמאות משמשת בה בעת מקור לביסוס האופי היהודי של המדינה, כמו גם מקור לעיגון עקרונות השוויון לכל אזרחי המדינה, יהודים ושאינם יהודים.

23. מדינה יהודית ודמוקרטית

עם הקמתה הכריזה מדינת ישראל על עצמה כמדינת הלאום היהודי, כלומר, מדינה שאופייה ותרבותה נטועים במסורת היהודית, וכמדינה דמוקרטית, כלומר, מדינה המקבלת על עצמה את ערכי הדמוקרטיה ואת שמירת כבוד האדם וזכויותיו לחירות ולשוויון.

מדינת ישראל מהווה בעבור העם היהודי ביטוי לזהותו הקולקטיבית ולהגדרה העצמית שלו כעם.

לראש העמוד לעמוד ראשי

24. מיעוטים

מיעוטים במדינת לאום הם קבוצות ויחידים הנבדלים מהרוב בצבע עורם, בלשונם ובתרבותם, במוצא האתני, בלאומיותם, בדתם ו/או בזהותם ההיסטורית.

מרבית מדינות הלאום הדמוקרטיות, שבהן קיימת חפיפה בין המדינה ללאום, אינן מדינות לאום הומוגניות. כלומר, יש בתוכן קבוצות מיעוט בעלות מאפיינים שונים מאלה של הלאום המרכזי.

במדינה הדמוקרטית מנגנונים שונים ורבים שמטרתם לשמור על אופיו ותרבותו של המיעוט. כבר במגילת העצמאות הובטחו "שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין, וחופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות".

המיעוטים במדינת ישראל הם, למשל, ערבים (מוסלמים ונוצרים), דרוזים וצ'רקסים.

25. הממשלה - הרשות המבצעת

הממשלה היא הרשות המחליטה על קווי המדיניות הכלליים של המדינה, ועל הדרכים להוציאה לפועל. שרי הממשלה מופקדים על עבודת הממשלה. תפקידי השרים חולשים על כל הנושאים שהממשלה אחראית להם: ביטחון, יחסי חוץ, משטרה, כלכלה, חינוך, בריאות וכדומה. תפקיד של שר קרוי גם "תיק": שר הבריאות מחזיק בתיק הבריאות בממשלה, ושרת החינוך היא מחזיקת תיק החינוך בממשלה. ראש הממשלה הוא השר הבכיר בממשלה, ואחריותו היא לכל הפעילויות שלה.

26. נשיא

בראש מדינת ישראל עומד נשיא, המייצג את המדינה ואת אזרחיה כלפי פנים וכלפי חוץ. הנשיא נבחר על ידי רוב חברי הכנסת לתקופת כהונה אחת של שבע שנים. מעמדו של הנשיא מחייב אותו לממלכתיות, ועליו להימנע מלהזדהות עם צד אחד המבטא עמדה פוליטית מפלגתית. אחד התפקידים של הנשיא הוא לתת חנינות לעבריינים.

לראש העמוד לעמוד ראשי

27. סובלנות

סובלנות היא בין הערכים הבסיסיים של הדמוקרטיה. ממנה נגזרת ההתייחסות לזולת ולאחר.

התביעה העיקרית מכל אחד ואחת היא לתת כבוד לזולת, באשר הוא אדם; לדעותיו, להשקפותיו ולזכותו להביעם, גם כאשר דעות והשקפות אלה אינם מקובלים עלינו, והם אף גורמים לנו לאי נוחות מרובה.

28. סמל המדינה

לכל מדינה סמל המיצג אותה. הוא מופיע על המסמכים ועל המכתבים הרשמיים של המדינה ושל שלוחותיה. סמלה של מדינת ישראל הוא מנורת שבעה הקנים ועלי זית מצדיה. מקורות הסמל הם במורשת היהודית (יש להראות תמונה).

29. פלורליזם

תפיסת עולם התומכת בזכותם של יחידים וקבוצות בחברה להביע את עמדותיהם ולנהוג בהתאם לכך. תפיסת עולם זו מושתתת על כבוד הדדי ועל הזכות להיות שונה.

הפלורליזם מכבד את ריבוי הקולות האנושיים ואת ביטוייהם המגוונים, והוא אחד הערכים המרכזיים של הדמוקרטיה.

30. "קו העוני"

הקביעה של "קו העוני" מטרתה להפריד בין ההכנסות של פרטים ושל משפחות המאפשרות להן קיום ראוי בחברה, לבין ההכנסות שאינן מאפשרות קיום ראוי. במדינה הדמוקרטית יש לכל אדם זכות לקיום ראוי. אנשים ומשפחות המצויים מתחת לקו העוני, מקבלים מהמדינה הטבות למיניהן כדי לאפשר להם לשמור על רמת חיים הוגנת. הביטוח הלאומי משמש כזרוע של המדינה במימוש מדיניותה החברתית, בכך שהוא משלים הכנסות למשפחות המצויות מתחת לקו העוני, מפצה על תאונות עבודה, משלם למובטלים וכדומה.

אבטלה – חוסר במקומות עבודה לאנשים הרוצים והמסוגלים לעבוד, היא אחד ממקורות העוני בחברה.

31. קואליציה - אופוזיציה

לאחר הבחירות וספירת הקולות, מתברר כמה חברי כנסת תקבל כל מפלגה. בתהליך הרכבת הממשלה החדשה חוברות חלק מהמפלגות למפלגה הגדולה, המקימה את הממשלה, ובכך הן נעשות חלק מהשלטון. המפלגה הגדולה ואלה שחברו לה מרכיבות את הקואליציה. כל המפלגות שאינן בקואליציה מבטאות עמדות של התנגדות וביקורת לקואליציה מרכיבות את האופוזיציה.

32. שוויון - הזכות לשוויון

בזכות לשוויון נכללים לפחות שני היבטים: האחד – שוויון של כולם בפני החוק, והשני – איסור אפליה מטעמים של השתייכות לגזע, לקבוצה אתנית למין, לדת או ללאום.

פן חשוב של השוויון בפני החוק הוא הזכות להליך הוגן; כלומר, הזכות של כל אדם להגנה חוקית מפני פגיעה של הזולת או של מוסדות השלטון. בנוסף, פירושו שוויון של אנשי השלטון בפני החוק. מכאן שבדמוקרטיה קיימת עליונות החוק, שפירושה שעל כולם לפעול בהתאם לחוק. לאיסור אפליה משמעויות רבות. אחת מהן היא השוויון בין המינים או שוויון מגדרי; משמעותו שאין להפלות יחיד או קבוצה מפאת מינו או מינה.

אחת הדרכים החשובות לבדוק אם המדינה מקיימת את ערך השוויון, היא באמצעות העיקרון של שוויון ההזדמנויות. כלומר, האם המדינה אמנם מעניקה הזדמנויות שוות לכל התושבים באשר הם, ללא כל אפליה. דהיינו מאפשרת להם ללמוד, לעבוד, לחיות ברווחה סבירה, להיות שותפים בקבלת ההחלטות בכל מיני נושאים ועוד.

פעולות הביטוח הלאומי, חוק חופש העיסוק, חוק חינוך ממלכתי וחוק בריאות ממלכתי הם דוגמאות ליישום הזכות לשוויון.

השוויון הפוליטי של כל האזרחים, שמתבטא בזכות השווה לכל אחד לבחור ולהיבחר, הוא מיסודות הדמוקרטיה.

לראש העמוד לעמוד ראשי

33. תקשורת

תקשורת חופשית, עיתונות, טלוויזיה, אינטרנט – הם ערוצים המקשרים בין מוסדות המדינה לתושבים, ועונים על זכות הציבור לדעת ועל הזכות לחופש הביטוי – שני עקרונות חיוניים לקיומה של דמוקרטיה. התקשורת מיידעת את הציבור, ובו בזמן מפקחת ומבקרת את נבחריו.

התקשורת משפיעה על יצירת דעת קהל אוהדת או מתנגדת בנושאים כמו: החלטות ממשלתיות, המלצות ועדה, חקיקת חוקים וכדומה.

חשיבותה של תקשורת בלתי תלויה היא בהגברתו של ביזור (פיזור) הכוח במדינה, בדומה לעיקרון הפרדת הרשויות.

התקשורת מעמידה את החברה בפני שאלות מהותיות כמו: האם קיימת זכות לצנזר ידיעות מטעמי ביטחון; אילו ביטויים נחשבים להסתה; באילו תנאים מותרת חדירה לפרטיותם של אנשי ציבור וידוענים, ועוד.

ככלל, הדמוקרטיה מנסה להפחית ככל האפשר את הפגיעה בחופש הביטוי של התקשורת הכתובה והמדוברת.

לראש העמוד לעמוד ראשי