חזור לאתר הבית ספרי

מידע על חנוכה מתוך אתר מט"ח

ציור של הצייר הצרפתי גוסטב דורה, המתאר את מתתיהו החשמונאי

בשנת 200 לפני הספירה כבש אנטיוכוס השלישי את ארץ ישראל, והיא עברה לשלטון בית סֶלֶוּקוֹס. אנטיוכוס השלישי המשיך אמנם את מדיניות בית תַלְמַי ואישר את זכויות היהודים, אך בימי יורשו, אנטיוכוס אפיפנס, השתנה המצב לרעה.


המאבק בין היהודים ליוונים התרחש בימי שלטונו של אנטיוכוס אפיפנס, שחרג מן המדיניות של קודמיו ופגע בזכויות היהודים לקיים את דתם ואת אמונתם. מאבק זה היה בראש ובראשונה מאבק דתי ותרבותי: מאבק למען חופש הדת ואורח החיים היהודי - ולא מאבק לעצמאות מדינית. בימי אנטיוכוס אפיפנס חל שינוי מהפכני בצביונה של ירושלים: על הר הבית נבנה גימנסיון, שבו עסקו צעירים באימונים גופניים ובמשחקי ספורט בעירום. בפקודת אנטיוכוס הפכה ירושלים לעיר יוונית בשם אנטיוכיה, והיא קיבלה מעמד וחוקה של עיר יוונית (ולא יהודית).


אנטיוכוס השתלט על בית המקדש, בזז את אוצרותיו והפך אותו למקום פולחן לאל היווני זאוס.
בשנת 167 גזר גזירות קשות על היהודים: אסר עליהם לקיים את דתם וחייב אותם להקריב קרבנות לאלילים. משגיחים מיוחדים הקפידו על מילוי הגזירות, ועונש מוות הוטל על כל יהודי שהפר אותן. היו יהודים רבים  שסירבו לוותר על דתם ועל אמונתם - והעדיפו למות.

הדת היהודית, המאמינה באל אחד, אוסרת על פולחן אלילים - על עבודה זרה - כמו שנאמר בספר שמות בעשרת הדיברות: "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני". איסור זה הוא אחד משלושת האיסורים החמורים ביותר ביהדות

הגזירות והרדיפות של אנטיוכוס אפיפינס העמידו בסכנה את המשך קיומה של האומה היהודית בארץ ישראל, והיו חסרות תקדים בתולדות ישראל. כבר בשנות שלטונו הראשונות של אנטיוכוס אפיפנס היו גילויים של התנגדות מזוינת מצד היהודים, אך אלה דוכאו בידי המלך ביד קשה. ואז, בשנת 167 לפני הספירה, פרץ המרד בעיר מודיעין בהנהגתו של מתתיהו החשמונאי. על-פי המסופר בספר מקבים א, הגיעו למודיעין שליחי המלך כדי לאלץ את יהודי העיר להקריב קורבנות לאלים. מתתיהו סירב למלא את הפקודה, ואף הרג יהודי שניגש למזבח כדי להקריב קרבן.
אחר-כך הרג מתתיהו את שליח המלך - וברח עם בניו להרים

ציור של הצייר הצרפתי גוסטב דורה, המתאר את מתתיהו החשמונאי קורא למרד.
חזור לראש העמוד
 

"ויבואו אנשי המלך… למודיעין העיר לזבוח…
וידברו אל מתתיהו לאמור: ראש וגדול ונכבד אתה בעיר הזאת…
עתה קרב (=תתקרב) ראשון ועשה מצוות המלך [אנטיוכוס]
כאשר עשו כל העמים…
ויען מתתיהו ויאמר בקול גדול:
אם כל העמים… שומעים לו [למלך] ויסורו כל איש מעבודת (=מאמונת) אבותיו…
אני ובני נלך בברית אבותינו. חלילה לנו לעזוב תורה ומצוות...
וכאשר כילה לדבר את הדברים האלה -
קרב איש יהודי לעיני כולם לזבוח על הבמה [=המזבח לאלילים] אשר במודיעין על-פי פקודת המלך.
ראה זאת מתתיהו ויקנא [לה']… וישחטהו על הבמה.
ואת איש המלך המאלץ לזבוח המית בעת ההיא ואת הבמה הרס…
אחרי כן קרא מתתיהו בעיר בקול גדול לאמור: כל המקנא לתורה… ילך אחרי.
וינוסו הוא ובניו אל ההרים, ויעזבו כל אשר היה להם בעיר…"

(ספר מכבים א, על-פי מהדורת כהנא, פרק ב, פס' טו - כח)
חזור לראש העמוד
 

חג החנוכה - נס פך השמן


 נס פך השמן: לאחר שהחשמונאים טיהרו את בית המקדש וביקשו להדליק את מנורת הזהב שעמדה בתוכו, הם מצאו רק פך (=כלי קטן לנוזלים) שמן אחד שהיוונים לא טימאו. כמות השמן שבפך יכלה להספיק להדלקת הנרות במנורה ליום אחד בלבד - אבל "נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים."*
ולזכר שמונת הימים שבהם דלקה המנורה, קבעו חז"ל את שמונת ימי החנוכה ואת הדלקת הנרות בכל אחד מימי החנוכה.
וכך, מאז תקופת חז"ל ועד ימינו - הטקס המרכזי בחג החנוכה הוא הדלקת הנרות בחנוכייה.
הברכות שנוהגים לומר בהדלקת הנרות כוללות הודייה לאלוהים "שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה".

* תלמוד בבלי, מסכת שבת, דך כא עמ' ב.


חזור לראש העמוד