אישיותו של משה תופסת מקום  מרכזי ועיקרי בתורה. על הולדתו ועד שנתו השמונים, השנה בה נעשה שליחו של אלוהים להושיע את ישראל, מסופר בפרק אחד בלבד ואילו משנתו השמונים ועד מותו מסופר בארבעת ספרי התורה.

הגזרות נגד בני ישראל הגיעו לשיאן. פרעה גזר להשליך היאורה כל בן הנולד לישראל. והנה על רקע אפל זה, בוקע פתאום אור: "ותהר האשה ותלד בן, ותרא אותו כי טוב הוא" - הכל רע מסביב, אך הרך הנולד טוב הוא. - לידת משה הדליקה את האור הראשון באפלה - את התקווה לגאולה. אך האם יחיה הילד? היינצל?

כמה מופלאות דרכי ההשגחה האלוהית. ההצלה באה מידי בת פרעה - משה גדל בביתו של אותו פרעה שגזר "כל בן היאורה תשליכוהו". גדל כבן מלך - לא כעבד - הוא גדל כבן חורין -  כי לא עבד יוכל לגאול את עם ישראל - רק הוא  שקבל חנוך מלוכני עתיד להנהיג את בני ישראל משעבוד לחרות. משה ניצל בזכות עתידו.

"ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו...וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו...ויך את המצרי ויטמנהו בחול".  ושוב יד ההשגחה הייתה בדבר - משה חייב לברוח, שמא ייודע הדבר. הוא מגיע למדבר - לאותו מדבר בו יוביל את עם ישראל למולדתו - אותו מדבר שעליו להכיר ולדעת אותו.

ההקדשה של משה היא ההתגלות הראשונה בתנ"ך שבה מתגלה אלוהים לאדם, כדי לשלחו למלא תפקיד. להקדשת משה ולשליחותו היו כמה תכליות: הראשונה - הוצאת בני ישראל ממצרים. השניה - הולכת בני ישראל אל הארץ המיועדת להם. השלישית - הבאת בני ישראל להר סיני, כדי שיקבלו בו את התורה וכדי שתיכרת הברית בין אלוהים וישראל. הרביעית - יצירת אמונה מונותיאיסטית - האמונה באל אחד.

 ומי מתאים יותר ממנו למשימה זו? הוא שגדל באוירה מצרית ובתרבות מצרית וקבל חינוך מצרי ומכיר את דרך מחשבתם - אין מתאים ממנו לנהל משא ומתן עם המצרים על הוצאת העם ממצרים. למשה הִסוסים וספקות באשר להצלחתו במשימה.  הוא נעתר רק לאחר שה' מבטיח "כי אהיה עמך". 

כשרון המנהיגות של משה כבר הוכח על ידי העובדה שהוא מצליח להוציא את עם ישראל ממצרים. היה עליו לשכנע  את העם שלמרות כל הסכנות, הסבל הנוסף והקורבנות, סופם להיגאל. היה עליו להתגבר על כל התלונות והמרידות, לטפל בכל המשאלות. במשך ארבעים שנה חינך משה את העם, לימדו חוקים ומשפטים , נתן לו את התורה, ארגן את העם במשטר צדק, הפך אותם מעבדים לבני חורין.

משה עשה את האמונה המונותיאיסטית באל אחד ויחיד לנחלת עם שלם. הוא גם העביר להם יסודות נוספים של התורה - החרות האישית של האדם, אהבת האדם, הצורך בעזרה לעני ולחלש, הבחירה החופשית, שכר ועונש והאפשרות של החוטא לחזור בתשובה. משה נתן לישראל ולעולם כולו את תורת האלוהים.  משה קבע את אורח חייו הדתי, הלאומי והחברתי של העם כולו לכל דורותיו. 

התורה חוזרת ומדגישה, בכל לשון של הדגשה שבמצוות ה' מילא משה את תפקידו - הוא שמש המתווך בין ה' לבין עמו.

 משה הוא גדול הנביאים. שום נביא לא יצר תורה ולא נתן תורה לישראל. כל הנביאים האחרים באו רק כדי לחזק את דברי משה ולדרוש מהעם לקיימם.

"ממשה ועד משה - לא קם כמשה"

משה והגדי (לפי בראשית רבה פרשה ב)

מֹשֶׁה, לֹא בְּחָנוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא בַּצֹּאן. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: כְּשֶׁהָיָה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָׁלוֹם רוֹעֵה צֹאנוֹ שֶׁל יִתְרוֹ בַּמִדְבָּר, בָּרַח מִמֶּנּוּ גְּדִי, וְרָץ אַחֲרָיו עַד שֶּהִגִּיעַ לִמְקוֹם מַחְסֵה. כֵּיוָן שֶּהִגִּיעַ לִמְקוֹם מַחְסֵה, נִזְדַּמְּנָה לוֹ בְּרֵכָה שֶּל מַיִם, וְעָמַד הַגְּדִי לִשְּתוֹת. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ מֹשֶׁה אֶצְלוֹ, אָמַר: "אֲנִי לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁרָץ הָיִיתָ מִפְּנֵי צָמָא. עָיֵף אַתָּה." הִרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְהָיָה מְהַלֵּךְ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יֵשׁ לְךָ רַחֲמִים לִנְהֹג צֹאנוֹ שֶׁל בָּשָׂר וְדָם כָּךְ חַיֶּיךָ, אַתָּה תִּרְעֶה צֹאנִי יִשְׂרָאֵל.

חזור לשער פסח        חזור לאתר בית הספר