בזכות יציאת מצרים

בשנת 1947 נשא דוד בן גוריון נאום בפני ועדת החקירה של האו"ם, על זכותה של ישראל למדינה עצמאית.

להלן קטע מנאומו:

"...לפני כשלוש מאות שנה, הפליגה לעולם החדש אניה ושמה "מייפלאואר" (אוניה שהביאה מהגרים לאמריקה) . היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. אבל תאב אני לדעת, אם יש אנגלי אחד, היודע בדיוק אימתי הפליגה אוניה זאת, וכמה אמריקאים יודעים זאת. היודעים הם כמה אנשים היו באותה אניה ומה היה טיבו של הלחם שאכלו בצאתם?

והנה לפני יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה, לפני הפלגת "מייפלאואר", יצאו היהודים ממצרים, וכל יהודי בעולם, ואף באמריקה וברוסיה הסובייטית, יודע בדיוק באיזה יום יצאו - בחמישה עשר בניסן. וכולם יודעים בדיוק איזה לחם אכלו בצאתם - מצות.

ועד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו בחמישה עשר בניסן - באמריקה, ברוסיה ובארצות אחרות, ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה. והם מסיימים בשני מאמרים:

השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין. (פירוש מארמית: השנה עבדים אנו, בשנה הבאה בני חורין).

השתא הכא עבדי - לשנה הבאה בירושלים. - פירוש: השנה כאן (במצריים) עבדים - לשנה הבאה בירושלים (בני חורין)