יום הכיפורים

הימים הנוראים - בין כסה לעשור

בשם זה מכונים הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים - מא' בתשרי ועד י' בתשרי.

 

המילה "נורא" משמעה - מפיל אימה ופחד, או מעורר יראת כבוד.

 

ימים אלה הם ימים של חשבון נפש, של בקשת סליחה וכפרה בעניינים שבין אדם לחברו, לפיכך הם נקראים גם "עשרת ימי תשובה".

עשרת הימים הראשונים שבין ראש השנה ויום הכיפורים. ימים אלו הם ימי תשובה. על אף שהתשובה יפה תמיד, בעשרת ימי תשובה היא יפה ביותר, ומתקבלת מיד. בימים אלו משכימים לסליחות בכל יום, מרבים בתפילה ובתחנונים, בתורה ובתשובה.

בתפילות "הימים הנוראים" משולבים פיוטים, לחנים ונעימות. הפיוטים מצטיינים ברגש רב ובעושר לשוני. הפיוטים עוסקים בנושאים שונים: יש בהם דברי שבח, תפילות ותחנונים, ויש שבאו להשמיע דברי מוסר ותוכחה, עידוד ונחמה. יש נעימות שנשתמרו אלפי שנים, וביניהן ניגונים שמקורם בשירת הלויים בבית המקדש.

 

בימים אלה מברכים זה את זה בברכת "גמר חתימה טובה" .

 

השבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים נקראת שבת "שובה" מפני שאומרים בה: "שובה ישראל" קוראים לשבת זו גם שבת תשובה מפני שהיא בתוך ימי התשובה.

 

יום הכיפורים

 

"והייתה לכם לחוקת עולם בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם, וכל מלאכה לא תעשו, האזרח והגר הגר בתוככם כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו, שבת שבתון הוא לכם ועיניתם את נפשותיכם חוקת עולם" (ויקרא פרק ט"ז פסוק כ"ט - ל"א)

 

יום הכיפורים החל בעשרה בתשרי, הוא היום הקדוש ביותר לישראל מכל ימות השנה. ביום זה נחתם, לפי המסורת, דינו של כל אדם בבית דין שבשמים. יום זה נתקדש כיום שבתון ממלאכה וכיום תפילה בו אנו מבקשים סליחה ומחילה על החטאים שחטאנו בעבר. יום הכיפורים שונה משאר חגי ישראל באיסורים המיוחדים החלים בו מן התורה:

 

" ...בעשור לחודש השביעי הזה יום הכיפורים הוא מקרא קודש יהי לכם ועיניתם את נפשותיכם והקרבתם אשה לה'..." (ויקרא כ"ג כו' - לב')

יום הכיפורים הוא הגדול שבחגים - הוא זמן תשובה, היטהרות והתמסרות לתפילות. יום זה הוא יום צום - כדי שהאדם יתנתק משגרת החיים ויתמסר כולו ורובו לתפילה כדי לכפר על החטאים שחטא בין אדם למקום - כלומר לאלוהים - ולבקשת מחילה. על עבירות שבין אדם לחברו חייב האם לבקש מחילה מחברו ורק אחר כך מאלוהיו.

 יום הכיפורים הוא יום המשפט בו נחתם הדין. ביום זה אנו חוזרים בתשובה שעיקרה ה"וידוי"  - אנו מזכירים את חטאינו, מצטרים ומתחרטים ומכים על חטא, כשאנו עומדים כפופים ומכים על הלב שגרם לחטא.