עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָקוֹם (לה') - יוֹם הַכִּיפּוּר מְכַפֵּר

עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחַבֵרוֹ - אֵין יוֹם הַכִּיפּוּר מְכַפֵּר, עַד שֶׁיֵרָצֵה אֶת חַבֵרוֹ (שֶׁיְבַקֵשׁ מִמֶנוֹ סְלִיחָה)

עיקרה של הסליחה, לפי תפיסתו של המקרא, היא החלטה שלא לזכור עוד את העוון ולראותו כמבוטל.

ארבעים הימים מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים, הם ימי הרחמים והסליחות ועת רצון מלפני ה' לקבל תפילות ישראל ולמחול על עוונותיהם.

 "הימים הנוראים", אשר מתחילים בראש השנה ומסתיימים ביום הכיפורים, יום המחילה -נותנים הזדמנות לאדם להשתפר ולחזור בתשובה. אומנם, מבחינת ההגיון, אין חטא בלי עונש - אך ביכולתו של האדם לבטל את העונש המגיע לו על-ידי תפילה, צדקה ותשובה שהם מעבירין את רוע הגזרה. התשובה היא חסד של הקדוש-ברוך-הוא. ה' מתייחס לחוזר בתשובה כאל אדם חדש - התשובה מאפשרת לחוטא לפתוח פרק חדש בחייו.

הסליחות - הם פרקי תפילות ופיוטים שתוכנם בקשה ותחנונים לסליחה וישועה.

המקור לאמירת סליחות הוא קדום והיה נהוג כבר בימי הגאונים - הסליחות נתחברו בחלקן בימי הגאונים ומכאן ואילך בידי משוררים כמו שלמה אבן גבירול, רבי יהודה הלוי, רבי משה אבן עזרא, רבינו גרשום ועוד.